העובדה שהלשון המשפטית אינה בדיוק מן המשובחות, אינה סוד. העברית בה משתמשים משפטנים היא לעיתים קרובות מסורבלת וארוכה עד אין קץ, בניגוד למבנה הקלאסי הפשוט של התחביר העברי. אך זה עוד טוב ביחס למקרים בהם שופטים מפגינים ידע דל בכלי העבודה החשוב ביותר שלהם: השפה.
קחו לדוגמה את פסק דינו של סגן נשיא בית משפט השלום לתעבורה בירושלים,
יוסף ריבלין, בעניינו של עדנאן בראדעיה. לטענת המדינה, הלה נהג בטרקטור, פגע ברכבו של אליעזר חלפון וגרם לו לפציעה קשה ביותר שהותירה אותו מחוסר הכרה עד היום. אגב: בפסק הדין לא נאמר מהי העבירה שיוחסה לבראדעיה, ואשר ממנה זיכה אותו ריבלין, אבל זוהי הבעיה הקטנה ביותר בו.
הבעיות הגדולות הן בניסוח. בסך-הכל שלושה עמודים ומשהו, בהם קשה למצוא יותר מדי משפטים הכתובים בעברית תקנית. אין כאן טעויות ענק, אין כאן טעויות כתיב מזעזעות, אך יש כאן תחושה כללית של חוסר שליטה בלשון או זלזול בשימוש בה. הנה כמה דוגמאות, ואתם מוזמנים לעיין בעצמכם בפסק הדין במלואו:
- ביום 17.8.09 נהג הנאשם טרקטור טלסקופ - לטרקטור מקדימה זוג מזלגות "שיניים" "סכינים".
- בין מזלג קדמי ימני של הטרקטור ודופן שמאלי של הרכב נוצר מגע שהחל מדופן חלון קדמי שמאלי עד לחלון אחורי.
- הכביש במקום בו אירעה התאונה סלול ולצידו בתי מגורים בבנייה לא מאוכלסים.
- ובהמשך אמר הבוחן כי אם המתלונן היה מבחין בטרקטור 95 מ' היה יכול לבלום (פרוט' עמ' 7 ש' 31-28) והוסיף כי אם הטרקטור עמד למתלונן אחריות לאירוע התאונה (פרוט' עמ' 8 ש' 3-1).
- אין איסור בחוק לטרקטור עם מזלגות לעבוד באזור של אתר בנייה, גם לא ברחובה של עיר.
בקיצור: אפשר היה לצפות משופט מנוסה לקצת יותר כבוד - גם כלפי השפה, גם כלפי הצדדים וגם כלפי הקוראים.
