באקדמיה למתורגמנים של הצבא השבדי, בעיר אופסולה, צעירים עם כשרון לשפות הופכים ממי שאינם דוברים ערבית, רוסית או דארית (שפה המדוברת באפגניסטן) למי שמסוגלים לנהל שיחה שוטפת בתוך 13 חודשים. מבוקר עד ערב, באמצע השבוע ובסופי השבוע, המגויסים שבמחקר לומדים בקצב שאינו דומה לאף קורס אחר לשפות.
כקבוצת מחקר, השתמשו החוקרים בסטודנטים לרפואה ולמדע קוגנטיבי מאוניברסיטת אומאה - סטודנטים שגם הם לומדים קשה, אך לא שפות. שתי הקבוצות עברו סריקות MRI לפני ואחרי מחקר אינטנסיבי בן שלושה חודשים. למרות שמבנה המוח של קבוצת הביקורת לא השתנה, חלקים ספציפיים במוחם של הסטודנטים שלמדו שפות צמחו. החלקים שהתפתחו בגודלם היו ההיפוקמפוס, מבנה של שכבה עמוקה במוח המעורב בלמידת חומרים חדשים ובתפיסה מרחבית, ושלושה אזורים בקליפת המוח.
החוקרים הופתעו לגלות כי חלקים שונים במוח התפתחו בשיעור שונה בהתאם למידת ההצלחה של הסטודנטים ולמידת המאמץ שנדרש להם כדי לעמוד בהצלחה בלימודים.
לסטודנטים עם צמיחה גדולה יותר בהיפוקמפוס ובאזורים של קליפת המוח הקשורים ללימוד שפה (רכס הרקה העליון) היו כישורי למידת שפה טובים יותר משל הסטודנטים האחרים. אצל סטודנטים שהיו צריכים להתאמץ יותר בלימודים, נראתה צמיחה גדולה יותר באזור המוטורי של קליפת המוח (middle frontal gyrus). אזורי המוח בהם התרחשו שינויים היו קשורים מסיבה זו לקלות בה חלק מהסטודנטים הצליחו ללמוד את השפות השונות.
מחקר קודם שבחן קבוצות אחרות גילה כי מחלת אלצהיימר מתחילה מאוחר יותר אצל אנשים דו-לשוניים או רב-לשוניים.
גם אם לא ניתן להשוות שלושה חודשי מחקר אינטנסיבי של לימודי שפות עם חיים שלמים של אנשים דו-לשוניים, עדיין הממצאים מצביעים על כך שלמידת שפה היא דרך טובה לשמור על חדות המוח.