|
1 |
|
| |
|
אני מניח שאדם צריך להיות פרופסור כדי לא להבין דבר פשוט שאולי כל אילו שאובחנו כקשיי למידה פשוט לא היו מעוניינים ללמוד חומר מסוים. ברור הוא שעדיף לקבל כל מני הנחות על סמך קביעה הזוייה כלשהי במקום ללמוד משהו שלא מעוניינים בו. הצרה כפי שאני רואה אותה היא שיש יותר מדי סוציולוגים או אנשי חינוך שצריכים להמציא כל מיני שטויות כדי לכתוב מאמרים או להצדיק את המשכורת שהם מקבלים. מי שלא מצליח ללמוד משהו יתכן מאד שזה לא מעניין אותו וצריך לתת לו ללמוד משהו שהוא מעוניין בו ואז יצליח. מנסיוני האישי אומר לכם שבצעירותי הייתי תלמיד די גרוע כי פשוט לא עניין אותי חומר הלימוד. למזלי לא היו כל מיני מומחים כדי לטעון שאני קשה למידה. שנה אחת הייתי בתיכון כי ההורים דחפו אותי לשם והייתי תלמיד גרוע מאד כי שום דבר לא עניין אותי שם. לאחר אותה שנה אומללה התחלתי לעבוד כמסגר ולמדתי בחניכות מודרכת יום אחד בשבוע ושם הייתי ממש גאון בתכנון וטכנולוגיה וגם גמרתי בהצטיינות כי כל זה עניין אותי. מאוחר יותר החלטתי שאני רוצה ללמוד וגמרתי תואר ראשון שני ושלישי בהנדסת מכונות. כל זה ללא עזרה של כל מיני מומחים ללימודים ושאר שטויות. כמו כן יצא לי ללמד בבתי ספר תיכוניים מקצועיים בין היתר מתימטיקה. ראיתי התנהגות דומה אצל התלמידים שלי ובהחלט הבנתי אותם. ישבו אצלי בכיתה ולא רצו ללמוד מתימטיקה במיוחד. לא בגלל שהיו טפשים או בעלי קשיים כלשהם אלא פשוט לא התעניינו בנושא. לעומת זאת כשהיו צריכים להציג את עבודתם בנושאים המקצועיים התברר שהם אנשים שונים לחלוטין. הם הראו עבודות ממש יפות. אז זה בקיצור המצב. אם מישהו לא מצליח בלימוד מסויים תמיד אפשר למצוא לימוד שכן יצליח וכל קשיי הלימוד כפי שמובאים בזמן האחרון הם ברובם בבל"ת וחבל על הכסף המבוזבז. עדיף כבר היה להשקיע את הכסף בכל מיני עזרי לימוד כמו מחשבים.
|
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום |
|
|
|
|
| |
יואל,
אפתח ואומר שתוגבתך נוטפת בורות וחוסר ידע.
דיסלקציה הינה הפרעה נחקרת, מוכחת ומטופלת. (לא אתיחס להפרעות קשב וריכוז כי הידע שלי בנושא מוגבל).
יש מחקרים שהראו שוני בתפקוד המוחי של דיסלקטים, אזורים במוח שמגיבים לאט יותר ומהר יותר בהתאם לסוג הדיסלקציה.
לדוגמה והוכחה, ניקח את אבי, דיסלקט, מבוגר ולא מאובחן. גם הוא היה "עצלן", גם אותו ההורים דחפו, כמוך וגם הוא סיים בכבוד. בוגר טכניון, בעל פרסים ממדינת ישראל. זה שהוא ללא ספק, מוצלח, לא אומר שהוא אינו דיסלקט. לאבי יש דיסלקלקוליה (כמוני - תורשתי). ולמרות ואפילו בגלל זה הוא עבד כל חייו וסיים לימודים ונכנס לאקדמיה בתחום ריאלי. וגם הוא, ממרום גילו, יאמר לך שיש הפרעה, ויש קושי. ויש הבדל חשיבתי. ולא, דיסלקציה אינה גיבוב תירוצים של הדור שלי.
אפשר לומר הרבה דברים על לקויות למידה, וכן, ניתן להתווכח שהקלות מסוימות ניתנות בקלות רבה מדי.
אך לבוא ולטעון שדיסלקציה היא המצאה של העצלנים, לא רק שזו אמירה אנכרוניסטית, לא מגובת ופשוט מטופשת זה גם זלזול באוכלוסיה שלמה שכנראה, לפי מחקרים, תגיע די רחוק..
אסיים בקישור לויקפדיה ואמליץ לך לבלות קצת זמן בריכשת ידע לפני שאתה פוצח בביקורות חסרות שחר.
http: |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
עדי לבנה |
|
|
|
 |
- עדי |
|
יואל קורנבלום | 14/10/12 19:34 |
|
| |
|
ברור הוא שאני מדבר מתוך נסיון אישי וגם מתוך נסיון ההוראה הרב שיש לי ולכן אין בסיס לקביעה שלך שאני מדבר מתוך בורות. (ההוראה היא עבודה חלקית שאני אוהב לעשות במקביל לעבודתי כמהנדס מכונות ולימדתי הרבה נושאים לתלמידים מכיתה ב' ועד לאוניברסיטה). העובדה שלמדתי והגעתי לתואר דוקטור בהנדסת מכונות מראה שאני יכול ללמוד ואין לי בעיה ללמוד למרות שהייתי תלמיד גרוע בצעירותי. כמו כן גם לפי דבריך לאביך אין בעיה ללמוד העובדה שהצליח לגמור את הטכניון. זה שהוא לא מצליח ללמוד משהו לא אומר שיש לו בעיות לימוד, אולי פשוט אין לו חשק ללמוד את אותו משהו. אני למשל רוצה לדעת לנגן על פסנתר אבל ממש אין לי חשק לשבת ולהתאמן על פסנתר כלשהו. האם זה אומר שיש לי בעיה לימודית או אני דסקלטי או בבל"ת אחר? או אולי פשוט אפשר לומר שיש לי דברים יותר מעניינים לעשות ואותם אני עושה במקום להתאמן על פסנתר. האם יתכן שאם אני לא מרוכז זה בגלל שיש לי בעיה זמנית שלא קשורה ללימודים ואחרי שהיא נפתרה אני כבר מרוכז? האם יתכן שחומר מסויים אני צריך לקרוא כמה פעמים כדי לקלוט ולהבין וחומר אחר אני מסוגל לקלוט לאחר קריאה ראשונה או לקלוט את החומר ללא קריאה בכלל? האם זה אומר שיש לי בעיה? לאו דובים ולא ציפורים. כבר כתבתי בכמה מקומות לאחר קריאת חומר רב של מדעי הרוח שלרוב מדעי הרוח או החברה יש משום מה פטור מהיגיון והם פשוט מחליטים משהו על בסיס צר או סתם ממציאים דברים ומשליכים את זה על כל הציבור. אין אצל רובם שום שימוש בתאורית הטעות (Theory of Error) שבה הם צריכים להסביר את מקור הנתונים שלהם ואת הטעות שיכולה להיות ועד כמה בטוחים הם בתוצאות שלהם. זה פשוט לא מקובל. תחשבי על זה בצורה אחרת, מבחינה סטאטיסטית, מה הסיכוי שתלמיד רוצה לבוא לבית הספר, מה הסיכוי שהוא רוצה לשבת בכיתה, מה הסיכוי שבאותו הרגע הוא רוצה לשמוע את מה שהמורה אומר, מה הסיכוי שבאותו הרגע הוא רוצה לכתוב או לקלוט את מה שהמורה אומר, מה הסיכוי שהוא רוצה לקרוא את מה שכתב בכיתה, הסיכוי שהוא קרא או רוצה לקרוא את הספר או החומר המתאים, מה הסיכוי שהוא מוכן לשבת בבחינה בזמן שנותנים אותה. וכן הלאה אפשר להמשיך. אפילו אם הסיכוי הוא חמישים אחוזים הרי בסופו של דבר הסיכוי הכללי ללמידה הוא נמוך מאד (מכפלת כל הסיכויים). בכל אופן אני בהחלט מסכים שיש אנשים עם בעיות לימוד ולא צריך להיות חכם גדול כדי לזהות את זה. לכן אני מאמין שהרבה מכל התאוריות על קשיי לימוד הן ברובן שטויות ולמי שקשה ללמוד משהו שילמד משהו אחר. נראה לי שעצם הרעיון שצריך ומכריחים ללמוד דברים מסויימים מעלה את הנושא של חוסר רצון ללמוד את אותם דברים ובגלל כמה חכמולוגים באקדמיה שלא מבינים או קולטים מה קורה (בעיות לימוד?) הם הולכים וממציאים לנו כל מיני בעיות חדשות שלא קיימות העיקר שיהיו הרבה מאמרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום |
|
|
2 |
|
| |
|
צריך להבין שאבחון אינו מטרה הוא אמצעי ואני פה מתייחסת לכל אבחון לאו דווקא של ילדים כי זה לא תחום התמחותי וצריך לחשוב למה צריך אותו. צמצום אבחון רק להתאמות זה חבל כי יש מקום ללמד מימנו על כוחות, קשיים, דרכי למידה ואיך להתמודד במובן הרחב.
צריך להבין שמדובר על תהליך של התמודדות לאורך שנים כל פעם עם מטלות אחרות ולא זבנג וגמרנו
הכותבת הינה פסיכולוגית תעסוקתית, כותבת הספר מלקות לחירות. שסיפורו על הצלחה של שתי נשים שהוכיחו כי למרות לקות הלמידה, התמדה ונחישות מנצחים כל מכשול.
מוזמנים להכנס ודף הפייסבוק ולשתף חברים.
facebook.com
|
 מלקות לחירות |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורלי צדוק |
|
|
|
|
|
- אורלי |
|
יואל קורנבלום | 14/10/12 23:06 |
|
| |
|
הבעיה באמת קשה להגדרה האם המצב מוגדר כלקות או סתם עצלות או חוסר עניין. ראיתי את הקטע שלכם ביוטוב וזה קטע יפה מאד. הבעיה שלי היא יותר בנושא הילדים ולא כל כך המבוגרים. ההרגשה שלי היא שבסופו של דבר גונבים לילדים את הילדות עם כל הפסיכולוגים והסוציולוגים שהמגדירים אותם בצורה אחת או אחרת וכל הבחינות שהם צריכים לעבור. בסופו של דבר הילדים גדלים ולומדים תוך כדי תהליך הגדילה והתהליך שונה מילד לילד ויתכן שמסיבות שונות חלק מהילדים מתקדם מהר יותר מאשר אחרים אבל בסוף כולם מגיעם לקו המטרה. כמובן שיש כאילו שמסיבות שונות יש בהם חסר מולד והם צריכים יותר עזרה אבל הרוב יגיע לקו המטרה ללא בעיות וכל ההגדרות השונות רק מפריעות. לא קראתי את את הספר שלך אבל אני מניח שהייתי יכול לכתוב ספר דומה על עצמי איך התחלתי מלא כלום והגעתי לתואר דוקטור בהנדסת מכונות. במבט לאחור אני יכול לומר בבירור שאני די עצמאי ולא אהבתי את מה שניסו ללמד אותי בבית הספר היסודי ובשנה האחת שבה הייתי בתיכון וגם הפרעתי בכיתה וזה יתכן מתוך שיעמום או מתוך תסכול. קשה לדעת מה בדיוק קרה אבל כמובן שאפשר בדיעבד להגדיר את זה בהרבה שמות והעניין הוא שבזמן אמיתי קשה להגדיר מה בדיוק קורה. בקשר למבוגרים הסיפור הוא שונה כי הם מבוגרים ובעלי נסיון ומבינים את העולם טוב יותר מאשר ילדים. גם כאן לא ברור לי אם הדבר הוא ליקוי למידה מולד או סתם הסבר מבעל נסיון איך ללמוד. למשל אם נקח אדם הלוקה בקשיי בדיבור ובקושי מבינים מה הוא אומר ונהפוך אותו לבעל דיבור רהוט ונואם טוב הרי אפשר בקלות לומר שכאן התגבר אותו אדם על הליקוי. אם נקח אדם שמתקשה באלגברה ונלמד אותו איך ללמוד האם כאן התגברנו על ליקוי או התגברנו על הוראה לא מתאימה? לכן הדבר אינו חד וחלק וקשה להגדרה אבל בכל זאת יש הרבה שמגדירים ובמקרים רבים לדעתי מגדירים את הדבר הלא נכון.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום |
|
