קבוצת שוקן תשלם ל
מעריב 3.3 מיליון שקל בגין 453 הפרות של זכויות יוצרים בידיעות שהועתקו בידי דה-מרקר בשנים 2002-2000. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאז 2003, וכן הוצאות ושכר טירחה בסך 300,000 שקל, כך שהסכום הכולל יעמוד על כ-5 מיליון שקל.
התובעים יוצגו בתביעה ע"י עוה"ד
צבי בר נתן, רקפת פלד ואפרת רוזנר - ממשרד גולדפרב, זליגמן ושות' עו"ד; הנתבעים יוצגו ע"י עוה"ד זאב ליאונד ואלון נדב ממשרד זאב ליאונד ושות' עו"ד.
שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
בנימין ארנון, חייב בתשלום גם את סגן מו"ל הארץ והעורך הראשי של דה-מרקר,
גיא רולניק, ואת המייסד ועורך האתר,
איתן אבריאל. לעומת זאת נדחתה התביעה נגד מו"ל הארץ,
עמוס שוקן; מנכ"ל קבוצת הארץ לשעבר ומי שהיה דירקטור בדה-מרקר, חיים אינזלברג; מנהל האסטרטגיה והפיתוח העסקי של האתר, נתן ליפסון; ומנכ"ל דה-מרקר לשעבר, יוני ספיר.
מעריב יקבל 2.1 מיליון שקל מתוך הפיצוי, והיתרה תחולק בין הכתבים שפרי עטם הועתק: 60,000 שקל לליאור ברון, 50,000 שקל לדרור גלוברמן, 102,000 שקל לרונית מורגנשטרן, 93,000 שקל ליעל גרוס, 318,000 שקל לגד פרץ ו-585,000 שקל ל
יהודה שרוני.
לא הוכח קיומו של מנהג מדובר במאות ידיעות שהועתקו במסגרת סקירת העיתונים שפרסם דה-מרקר, תוך ציון שמו של מעריב אך ללא ציון שמותיהם של הכותבים. הידיעות הועתקו בהיקף של לפחות שליש מאורך הטכסט המקורי, ובמקרים רבים - במלואן. ארנון קבע, כי כל אחת מן ההעתקות מהווה עוולה בפני עצמה. עם זאת, הוא הטיל על מעריב אשם תורם של 50% ועל הכתבים אשם תורם של 66.6% בשל הזמן שחלף מאז החלו ההעתקות ועד שנקטו בצעדים להפסקתן.
ארנון דחה את כל טענות ההגנה של דה-מרקר, ובראשן הטענה שמדובר היה באותה עת במנהג מקובל של ציטוט ידיעות הדדי בידי כלי תקשורת שונים. לדבריו, לא הוכח קיומו של מנהג כזה, ובכל מקרה - העיתונאים התנגדו להעתקות אלו ולא ראו את עצמם מחויבים לנוהג אפילו אם היה קיים. על-מנת שהגנת מנהג תעמוד לנתבעים, אומר ארנון, היה עליהם להוכיח שמעריב וכתביו ראו עצמם מחויבים כלפיו - ואת זה לא הוכיחו.
עוד קבע ארנון, כי מעריב והכתבים לא השתהו בהגשת התביעה באופן המצדיק לדחות אותה, שכן הם החלו במו"מ עם דה-מרקר בזמן שההעתקות היו בעיצומן והגישו את התביעה חודשים מספר לאחר מכן. ארנון דחה גם את טענת דה-מרקר לפיה ביצע טיפול הוגן לצורך סקירה של היצירות המוגנות בזכויות יוצרים, וזאת לנוכח ההיקף הניכר של ההעתקות. עוד מציין ארנון, כי דה-מרקר עשה שימוש מסחרי בידיעות ולכן אינו יכול לטעון שמדובר היה בשימוש הוגן המותר על-פי החוק.
לדברי ארנון, דה-מרקר לא הוכיח את טענתו לפיה פרסום שמותיהם של הכתבים היה בגדר מעשה יוצא דופן ובלתי מקובל. הוא קובע, כי לכתבים עומדת זכות היוצרים המוסרית לפיה יוצמד שמם לפרי עטם, לצד זכות היוצרים החומרית של מעריב בצד הקנייני של הידיעות.
10,000 שקל על כל הפרה בגשתו לקבוע את גובה הפיצוי אומר ארנון, כי מעריב לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו ולכן ייקבע פיצוי במסגרת הסטטוטורית ללא הוכחת נזק. לאור זאת קובע ארנון, כי הפיצוי הראוי בגין כל הפרה של הזכות הקניינית הוא 20,000-10,000 שקל, וכי הפיצוי בגין הזכות המוסרית יהיה זהה. ארנון גם קבע, כי יש לראות כל פרסום כהפרה בפני עצמו, ולא את 453 הפרסומים כהפרה אחת מתמשכת.
ארנון מציין מספר נקודות לחובתה של קבוצת שוקן, רולניק ואבריאל: המספר הרב של ההפרות, המשך ההפרות גם כאשר ידעו שטענתם בדבר מנהג עומדת על כרעי תרנגולת, המשך ההפרות גם לאחר שקיבלו התראה ממעריב, השימוש המסחרי שעשו בחלק מן החומר המועתק והשימוש המסיבי בידיעות מבחינת היקף ההעתקה. לזכותם של הנתבעים אומר ארנון, כי הם סברו שאכן יש מנהג המצדיק את התנהגותם, כי הם הוסיפו קרדיטים לכתבים לאחר דרישתו של מעריב, כי לא הרוויחו דבר מפרסום הסקירות באתר דה-מרקר, כי מעריב וכתביו השתהו במשך 13 חודשים בטרם פנו אליהם לראשונה וכי התובעים לא הוכיחו את נזקיהם. לאור כל זאת קבע ארנון, כי יש לפסוק לטובת מעריב 10,000 שקל בגין כל הפרה של הזכויות החומריות, וסכום זהה לכל כתב בגין כל הפרה של זכויותיו המוסריות.
