250,000 שקל - זהו סכום ההוצאות שתשלם חברת הבנייה פנחס גדעון ובניו בשל תביעה בסך 8 מיליון שקל שהגישה נגד בנק לאומי. בית המשפט העליון הכפיל פי שלושה את סכום ההוצאות שנפסקו לטובת הבנק בבית המשפט המחוזי והוסיף 100,000 שקל בגין הערעור בפניו.
הסכסוך נגע להסכם ליווי לפרויקט של משרד השיכון לבניית דירות במבשרת ציון, בו זכתה גדעון. החברה טענה, כי מי שהיה מנהל סניף גבעת שאול של לאומי, הרצל ברק (ברזאני), כפה עליה לצרף לפרויקט את חברת הבנייה י.ד בראזני עימה יש לו קשרי משפחה. עוד טענה החברה, כי גם
שרה כץ ממערך הנדל"ן של הבנק, שטיפלה בהסכם הליווי, הייתה שותפה לקנוניה.
כתב התביעה התיימר לתאר "קנוניית זדון של בנקאי יחד עם גורם מסחרי המקורב לו, לסחוט את התובעת ולהזיק לה. לצורך ביצוע קנוניה זו הפר הבנק הסכם ליווי, עצר אשראי בלא כל סיבה נראית לעין, הסב נזק רב לפרויקט בנייה". ואולם, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה מכל וכל, וקבע שהבנק פעל כשורה ונקלע שלא בטובתו לסכסוך בין חברות גדעון וברזאני.
גדעון ערערה על קביעה זו, והבנק ערער על כך שנפסקו לטובתו 50,000 שקל בלבד. השופט
יצחק עמית אימץ את קביעותיו של המחוזי ובין היתר הוא אומר: "קיים פער רב בין להט ההאשמות לבין מה שהוכח בפועל, וליתר דיוק, מה שלא הוכח כלל במהלך שמיעת הראיות, וכידוע, טענת קנוניה דורשת נטל מוגבר של ראיות. למקרא כתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית של מנהל המערערת, תמיהה היא במה זכתה גם כץ להיתבע באופן אישי ולהימנות על אלה שזממו כביכול לסחוט את המערערת". עמית קובע, כי הבנק לא הפר את הסכם הליווי, וכי צדק כאשר סירב להעמיד ערבויות מכר לטובת רוכשי הדירות.
עמית גם החליט בצורה יוצאת דופן להתערב בסכום ההוצאות שנפסק במחוזי - 50,000 שקל בלבד. לדבריו, השופט
חאלד כבוב ביצע "סטייה רבתי מהעיקרון לפיו נקודת המוצא היא של חיוב בהוצאות ריאליות", כאשר פסק סכום המהווה 0.25% בלבד מסכום התביעה והתעלם מהיקפו הגדול של התיק ומן הטענות הסותרות שהעלתה גדעון. עוד העיר עמית, כי יש להביא בחשבון את צירופה חסר השחר של כץ כנתבעת בתיק. לאור כל זאת קבע עמית, כי ההוצאות במחוזי יוגדלו ל-150,000 שקלים, ולהם יתווספו כאמור 100,000 שקל הוצאות בעליון.
השופטים
נעם סולברג ו
חנן מלצר הצטרפו לפסק דינו של עמית. את גדעון ייצג עו"ד יצחק אבירם, ואת בנק לאומי - עוה"ד אלון יואלי ואלון מגן.
