מגמת ירידה בפנייה לאישור הפלות

בשנת 2010, 45.3% מהפניות היו של נשים רווקות, 42.9% של נשים נשואות, 11.1% גרושות, ו-0.4% אלמנות. בעשור האחרון עלה חלקן של הנשים הרווקות מכלל הפונות לוועדות (מ-40.5% ב-2000 ל-45.3% ב-2010) וירד חלקן של הנשואות (מ-45.6% ל-42.9% בהתאמה). ב-2010, שיעור הפניות לוועדות להפסקת היריון בקרב נשים יהודיות ילידות חו"ל, היה גבוה מהשיעור אצל נשים יהודיות ילידות הארץ (13.6 ל-1,000 נשים בגיל 49-15 לעומת 10.7 בהתאמה). גם בחלוקה לפי קבוצות גיל, השיעורים של ילידות חו"ל גבוהים מהשיעורים של נשים ילידות הארץ (עד גיל 39). בקבוצת הגיל 24-15 השיעורים גבוהים ביותר מפי שניים בקרב ילידות חו"ל לעומת ילידות הארץ. ככל שהגיל עולה, ההפרש בין השיעורים פוחת. שיעור הפניות של עולות מבריה"מ לשעבר שעלו מאז 1990 גבוה יותר מאשר השיעור של כלל האוכלוסיה, 15.4 לעומת 10.8 בהתאמה. עם זאת קיימת ירידה בשיעור הפניות של עולות מבריה"מ לשעבר בעשור האחרון, מ-21.5 בשנת 2000, ל-15.4 בשנת 2010. שיעור הפניות של עולות מאתיופיה הוא הגבוה ביותר, ועמד בשנת 2010 על 41.9 פניות לאלף נשים בגילים 49-15. בשנת 2009 שיעור הפניות של עולות מאתיופיה היה 41.1, ובשנת 2008 - 44.4. שיעור הפניות של ילידות ישראל ממוצא אתיופי (אב יליד אתיופיה) בשנת 2010, נמוך מזה של ילידות אתיופיה - 38.0 פניות לאלף נשים.

בשנת 2010, רובן המכריע (88%) של הפניות להפסקות היריון נעשו בשליש הראשון של ההיריון (עד שבוע 12), 10.6% בשליש השני (שבועות 23-13), ו-1.4% בשליש האחרון (משבוע 24 ואילך). בקרב נשים מוסלמיות אחוז הפניות בשליש השני והשלישי של ההיריון גדול מזה שבקרב נשים יהודיות (14.8% לעומת 12%). בעשור האחרון אחוז הפניות של נשים יהודיות בשליש השני והשלישי של ההיריון גדל מ-8.3% בשנת 2000, ל-12% בשנת 2010. אחוז הפניות של נשים מוסלמיות בשליש השני והשלישי ירד מ-20.9% בשנת 2000, ל-14.8 בשנת 2010, אך הוא עדיין גבוה מזה של היהודיות. 69.9% מהפניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2010 היו של נשים שלא ביצעו הפסקת היריון בעבר. 21% מהפניות היו של נשים שביצעו הפסקת היריון אחת. כ-9.1% מהפניות היו של נשים שביצעו שתי הפסקות היריון או יותר. התפלגות זו יציבה לאורך השנים.

סעיפי החוק לאישור

הפסקות ההיריון בישראל מאושרות בהתאם לאחד מסעיפי החוק הבאים: א. האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17), או מלאו לה 40 שנה. ב. ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, או מגילוי עריות או שלא מנישואין. ג. הילד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי. ד. המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. סעיף החוק השכיח ביותר לאישור ביצוע הפסקת היריון הוא "היריון מחוץ למסגרת הנישואין" (סעיף ב') - 50.5% מכלל האישורים. הסעיפים הבאים בשכיחותם הם "סיכון לבריאות האישה" ו"סיכון למום גופני או נפשי בעובר" (19.5% ו-19.4 מכלל האישורים, בהתאמה). שכיחות הסעיף "סיכון למום גופני או נפשי בעובר" נמצאת בעשור האחרון במגמת עלייה (14.7% ב-2000, 19.4% ב-2010). רק 10.6% מהפניות אושרו בגין גיל האישה (מתחת ל-17 או מעל 40). בקרב נשים מוסלמיות, סעיף החוק השכיח ביותר לאישור ביצוע הפסקת היריון הוא הסעיף "סיכון לבריאות האישה" - 44.6%, שכיחות של פי 2.8 בהשוואה ליהודיות (16.2%). הסעיף "היריון מחוץ לנישואין" שכיח פי 2.1 יותר בקרב היהודיות לעומת המוסלמיות (53.3% לעומת 24.8% בהתאמה). חלקם היחסי של אישורים להפסקות ההיריון בגין הסעיף "סיכון למום גופני או נפשי בעובר" גדול יותר בקרב נשים מוסלמיות, מאשר בקרב יהודיות (23.7% ו-19.3% בהתאמה). ככל שגיל ההיריון מתקדם יותר, אחוז האישורים הנתמכים בסעיף "סיכון למום בעובר" גדול יותר. עד שבוע 12, רק 13.1% מהאישורים נתמכים בסעיף "סיכון למום בעובר" ואילו מרבית האישורים נתמכים בסעיף היריון מחוץ לנישואין. בשליש השני להיריון (שבועות 23-13) 63.2% נתמכים בסעיף סיכון למום בעובר, ובשליש השלישי (שבועות 24 ואילך) 87.5% נתמכים בסעיף זה.

בשנת 2010 אושרו 3,742 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון על-רקע של סיכון למום בעובר (סעיף ג' לעיל). רק ב-1,544 מקרים (41.3%) הייתה אבחנה מאושרת של מומים או מצבי טרום-לידה פתולוגיים, בוודאות או בסבירות גבוהה. ב-33.1% מהמקרים שאושרו על-רקע של סיכון למום בעובר, הסיבה הייתה שימוש בתרופות העלולות לסכן את העובר, בזמן ההיריון. כאמור, חלקן היחסי של הפסקות ההיריון בגין הסעיף "סיכון למום גופני או נפשי בעובר" גדול יותר בקרב נשים מוסלמיות, מאשר בקרב יהודיות (23.7% לעומת 19.3% בהתאמה). בתוך סעיף זה, אחוז המקרים בהם הייתה אבחנה מאושרת של מומים או מצבים טרום-לידתיים בוודאות או בסבירות גבוהה, בקרב היהודיות, הוא 43% (1,246 מקרים), ובקרב המוסלמיות, 40.7% (185 מקרים). בשנתיים האחרונות עלה אחוז זה בקרב היהודיות. בשנת 2009 אחוז המקרים בהם הייתה אבחנה מאושרת בקרב היהודיות עמד על 40.3%, ובשנת 2008 אחוז זה עמד על 29.4%. בקרב ערביות 23.2% מהאישורים הם בשל מומים במערכת העצבים ורק 12.2% בשל מומים כרומוזומליים. בקרב היהודיות ואחרות 15.9% מהאישורים הם בשל מומים במערכת העצבים ו-23.8% מהאישורים הם בשל מומים כרומוזומליים. בקרב הערביות אחוז האישורים הניתנים בגלל מצבים טרום-לידתיים (מיעוט מי שפיר, בעיות בשליה וכו'), גדול פי 1.2 מזה שבקרב היהודיות ואחרות (37.1% לעומת 30.8%). שיעור הפניות לוועדות להפסקות היריון בישראל (10.8 ל-1,000 נשים בגילים 49-15) נמצא ברמת ביניים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות: לדוגמה שיעורים גבוהים יותר קיימים באנגליה וולס (17.5) ובארה"ב (19.6). לעומת זאת השיעורים בגרמניה (7.2), בהולנד (8.7) ובנורבגיה (8.6) נמוכים יותר.