אימון הפוגות (אינטרוולים) בעצימות גבוהה תורם לא רק לבריאותם של אנשים בגיל העמידה אלא גם מחכים אותם. כך לפחות מעלה מחקר שנעשה על-ידי חוקרים מהמוסד לבריאות הלב במונטריאול.
לכל משתתפי המחקר היה אינדקס מסת גוף (BMI) של 31-28 (עודף משקל), בנוסף לגורם סיכון קרדיווסקולרי (של הלב וכלי הדם) אחד או יותר. אינדקס מסת הגוף מחושב על-פי משקל חלקי גובה בריבוע. BMI של 30-25 מוגדר כעודף משקל. BMI מעל 30 מוגדר כהשמנת יתר חולנית. אימון הפוגות בעצימות גבוהה כולל רוטציות בין משכי זמן קצרים של התעמלות אירובית בעצימות גבוהה ונמוכה - לדוגמה, סדרה בת 30 שניות של ספרינטים ולאחריה 30 שניות של הליכה או ריצה קלה.
שינויים משמעותיים עורכי המחקר גייסו שישה משתתפים בוגרים שכולם השתתפו בתוכנית בת ארבעה חודשים שכללה אימון הפוגות פעמיים בשבוע על אופניים נייחים, ופעמיים בשבוע אימון התנגדות. התפקוד הקוגנטיבי, VO2max (ספיגת חמצן מירבי) ורמת החמצון במוח נבדקו במהלך הפעילות וגילו כי התפקוד הקוגנטיבי של המשתתפים השתפר במידה רבה הודות לאימון.
לדברי החוקרים, VO2max היא הקיבולת המקסימלית של הגוף להעביר ולהשתמש בחמצן במהלך פעילות גופנית. היא משפיעה על היכולת של הגוף לחמצן את המוח ועל התפקוד הקוגנטיבי.
המשתתפים עברו סדרת מבחנים קוגנטיביים וביולוגיים כדי לקבוע את התפקודים הקוגנטיביים שלהם, את הרכב הגוף, הסיכון הקרדיווסקולרי, רמת חמצון המוח במהלך הפעילות הגופנית וקיבולת אירובית מקסימלית.
המבחנים הקוגנטיביים כללו משימות כמו לזכור זוגות מספרים וסמלים. כדי להבין מה בדיוק מתרחש במוח, השתמשו החוקרים ב-near-infra red spectroscopy, טכניקה המבוססת על אור (בטווח הקרוב לאינפרא-אדום) שנשלח דרך רקמות המגיבות לחמצן בדם (ספיגת אור). הטכניקה כה רגישה, עד כי היא מאפשרת לזהות את השינויים המתרחשים תוך דקה בנפח וחמצון הדם במוח במהלך פעילות גופנית או חשיבה.
לאחר סיום התוכנית, החוקרים גילו כי היקף המותניים, ובמיוחד מסת השומן בגוף, ירדו. הם גילו גם כי ה-VO2max והרגישות לאינסולין עלו בצורה משמעותית, במקביל לניקוד במבחנים הקוגנטיביים ולאותות החמצון במוח במהלך הפעילות. רגישות לאינסולין מצביעה על היכולת של הסוכר להיכנס לרקמות הגוף, במיוחד לכבד ולשרירים.
