בנק ישראל הורה ל
שרי אריסון לפטר את יו"ר
בנק הפועלים לשעבר,
דני דנקנר, אך היא סירבה לעשות זאת - כך עולה מתמליל החקירה של אריסון ביחידה הארצית לחקירות הונאה, במסגרת חקירת פרשת דנקנר.
בחקירה באוגוסט 2010 סיפרה אריסון על תחילת היכרותה עם דנקנר, עוד מהתקופה שאביה תד אריסון קנה את השליטה בבנק הפועלים. היא תיארה את הנסיבות שהובילו למינויו של דנקנר ליו"ר בנק הפועלים במקום
שלמה נחמה, ואמרה שהיא הייתה צריכה "לעשות דברים מיד" לאחר שסוכם על עזיבתו של נחמה, "בגלל שזו חברה ציבורית, ואני חייבת מיד לדווח".
"דני היה 10 שנים בדירקטוריון והיה הכי מתאים להחליף את שלמה", הוסיפה אריסון. "שאלתי אם הוא מעוניין, הוא אמר שכן, וכך התקבלה ההחלטה. מה שעניין אותי היה יציבות הבנק".
בשלב זה שאל החוקר את אריסון על המסר שקיבלה מבנק ישראל שלא היה מרוצה מתפקודו של דנקנר. אריסון ענתה כי היא המשיכה לתמוך, כיוון ש"זה מאוד קשור לערכים שלי. אני בן אדם שכל מה שאני עושה - בין אם זה בעסקים, בין אם פילנטרופיה, בין אם בחיים האישיים שלי - אני מאוד הולכת לפי האמת הפנימית שלי, לפי ערכים.
"כשזימנו אותי לפיקוח הם לא אמרו לי שהם אינם שבעי-רצון מהתפקוד של דני, אלא נתנו לי הוראה לפטר אותו, וככשאלתי למה, התשובות בעיניי היו לא מספקות. הם דיברו על ה-MBS, אבל ההשקעה הזו לא הייתה חריגה ולא הייתה ייחודית לבנק הפועלים, שלא נדבר על כך שהייתה מערכת שלמה שאישרה את ההשקעות האלה, וזה התחיל בימים של שלמה, אז למה דווקא דני דנקנר.
"הם דיברו על העסקה באוקראינה, ושוב - זה עבר אישור דירקטוריון וגם אישור של בנק ישראל, אז להגיד בדיעבד שזה לא היה חכם ולהפיל את זה על דני דנקנר, היה לא מקובל עליי. אמרו שיש מלא מכתבים אנונימיים על ההתנהלות של דני בכלל וגם לגבי התנהלות אשראים, ואני אמרתי שאני לא יכולה להתייחס למכתבים אנונימיים.
"באותה שיחה הם גם מאוד ירדו על הדירקטורים שהם 'בובות', ואני אמרתי שמדובר בפרופסורים, אנשי כלכלה, עורכי דין, אנשים שאני סומכת עליהם, ואני לא מבינה למה הם לא סומכים עליהם".
אריסון סיפרה גם כי החליטה בזמנו לרכוש את מניות בנק הפועלים מהמשקיעים האמריקנים, כיוון שהיא הרגישה ש
נוחי דנקנר ניסה להשתלט על בנק הפועלים: "נוחי דנקנר רצה להיכנס ופנה אליי. הרגשתי שהוא מנסה להשתלט מאחורי הגב שלי, ולכן קיבלתי החלטה מיידית לרכוש את המניות של האמריקנים בבנק הפועלים. משפחת דנקנר מאוד כעסו על הרכישה של החלק של האמריקנים.
"אני הבנתי שנוחי כבר סידר את כל העסקה שהוא יקנה גם את החלק של המשפחה, כבר היה לו הסדר עם המשפחה, ולי לא היה עניין ולא צורך לקנות אותם, ואז נוצר בלגן במשפחה שלהם, ודני צלצל אליי ואמר שהוא נאלץ לצאת נגדי אם לא ארכוש את החלק של משפחת דנקנר, כי אם לא המשפחה תחליף אותו. אמרתי לו: 'תעשה מה שאתה מוצא לנכון, לי אין עניין לקנות את החלק הזה'.
"ואז הפיקוח על הבנקים קראו לי ומאוד לחצו עלי שאני אקנה את החלק של משפחת דנקנר. אמרתי להם שאין לי עניין, ואז אפרת, יו"ר אריסון אחזקות דאז, אמרה לי שזו עסקה טובה וכדאי שנרכוש. לכן רכשתי ממשפחת דנקנר את תעשיות מלח, שמחזיקות במניות בנק הפועלים.
"אחרי שקניתי ועשיתי מה שביקשו, הם יצאו בכל העיתונות נגד הרכישה, בטענה שהם צריכים לחשוב אם מתאים שתהיה לבנק בעלת שליטה אחרת".
היחסים עם צ'ינגלולו את היחסים בינה לבין דני דנקנר כינתה אריסון "יחס חם, אוהב", והוסיפה כי "החום והאהבה נוצרו מאז המשבר עם
סטנלי פישר".
בחקירתה טענה אריסון כי לא ידעה על המצב הכלכלי הקשה של חברת אלרן ולא שמעה דבר עד לאותה חקירה על קרן RP שעומדת במוקד פרשת דנקנר. היא טענה כי לא שמעה גם על מיזם DTH (טלוויזיה בלוויין ברומניה) בו השקיעה אלרן.
על המשקיע הטורקי צ'ינגלולו, שעומד גם כן במרכז הפרשה, אמרה אריסון: "הוא בא לבר-המצווה של הבן שלי". היא סיפרה שדני דנקנר הכיר ביניהם במסעדה בתל אביב, וצ'ינגלולו ביקש ממנה להיות עימו בקשר כשהיא תבקר בטורקיה.
"באמת לפני כשנתיים-שלוש הייתי עם היאכטה שלי בטורקיה, יצרתי קשר, הוא בא עם אשתו ועם היו"ר חסן, עשו לי סיור באיסטנבול, ואכלנו ארוחת ערב", סיפרה אריסון. "כשנה לאחר מכן צלצל אליי הבן של צ'ינגלולו והזמין אותי למסיבה שהוא ערך לכבוד אביו במונטה קרלו, ואני הזמנתי אותם לבר-המצווה של הבן שלי".
אריסון זכרה ש"צ'ינגלולו היה מאוד תקיף לגבי ההלוואה (שדני דנקנר לקח ממנו), אבל לא ידעתי במה מדובר... דני אמר שהוא קיבל הלוואה, שהכול כשורה, עם אישורים, ושאין לי מה לדאוג, שהכול על-פי הנהלים".
