יש מקרים בהם אתם קוראים פסק דין ואומרים לעצמכם: מה חשב התובע/הנתבע הזה, שכולם טמבלים? זהו הרושם העולה מקריאת פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אחמד טובי, אשר ביטל העברת זכויות במקרקעין שהתבססה על ייפוי כוח שהיה מזויף בצורה זועקת לשמיים.
ג'רארד ומלכה בליטמן הם יורשיה של פני פייגה בליטמן, שנפטרה בפריז בינואר 1998 והייתה הבעלים של 6,000 מ"ר בצפון ישראל. במאי 2005 נרשמה הערת אזהרה על מחצית מהחלק של בליטמן לזכותו של מישל אליאס חליפי. הבסיס להעברה היה ייפוי כוח עליו חתמה בליטמן המנוחה בפני עו"ד בנו גנות, ועכשיו שימו לב לתאריך שעל ייפוי הכוח: 4.9.2001. בהנחה שלא הייתה תחיית המתים בלא ששמנו לב לכך, הרי שהתאריך מאוחר בכמעט ארבע שנים למועד פטירתה של בליטמן, ואין הוכחה טובה מזו לכך שייפוי הכוח היה מזויף. ויש עוד הוכחות: מספר הזהות של בליטמן הרשום בו היה בתוקף ב-1964, אבל בצרפת מוחלפים מספרי הזהות מדי עשר שנים; כתובתה נרשמה ברחוב שכלל אינו קיים בפריז.
העסק התמוה הזה לא נגמר כאן, כי בנובמבר 2009 נרשמה הערת אזהרה על המחצית השנייה של החלקה לטובת חברת מ.ס קרקעות הגליל, על סמך הסכם שנערך בין פני בליטמן לבין אותה חברה. תאריך ההסכם: 11.2.2007. את בליטמן ייצג - אולי באמצעות סיאנס - עו"ד יוסף רענן.
שמו של רענן שב ועלה בכתב ההגנה של חליפי, אשר טען שביצע את העסקה בהסתמך על ייפוי כוח שנתנה בליטמן המנוחה עוד בשנת 1994 ואושר בידי רענן. ואולם, אומר טובי, חליפי שלף את ייפוי הכוח הזה רק לאחר הגשת התביעה נגדו ולא בזמן אמת. חוץ מזה, גם בו יש סימנים מעוררים חשד. כמו בייפוי הכוח המזויף משנת 2001, גם בו מופיעים מספר זהות ישן וכתובת שאינה קיימת. חוץ מזה, שמה של המנוחה כתוב בו בצורה שגויה.
טובי ממשיך ואומר, שחליפי והחברה היו חייבים לחשוד שמשהו לא בסדר בייפויי הכוח שבידיהם לנוכח העובדה, שבעת חתימת העסקות כבר הוגשו שני כתבי אישום נגד גנות, אשר מאוחר יותר הורשע בשורה של מעשי מירמה - כולל בנוגע להעברת מקרקעין. והיה סימן מחשיד נוסף: העסקה השנייה (עם חברת מ.ס קרקעות הגליל) נחתמה באוסטריה, כי רענן טען שאינו יכול להגיע לארץ "מטעמיו". לדברי טובי, "מתקבל הרושם כי הנתבעים 1 ו-2 בחרו משיקוליהם להתעלם מנורות האזהרה שנקרו בדרכם". ואגב: גנות ורענן בחרו שלא להגיש כתבי הגנה ולא ענו במילה אחת על הטענות הקשות שהועלו נגדם.
כאן מגיע הקטע מעורר התמיהה הגדולה ביותר, ושוב ניתן לטובי את רשות הדיבור: "לאחר שנתחוור לנתבעים 1 ו-2 מועד פטירתה של המנוחה, טוב היו עושים לו השכילו לחזור בהם מטענותיהם תוך הסכמה לקבלת התביעה. ככל שנפלו קורבן לתרגיל עוקץ, שומה היה עליהם להפנות טענותיהם לנתבעים 5-3". במילים אחרות: חליפי והחברה דבקו בייפוי הכוח המזויף גם כאשר לא חלקו על היותו מזויף, ורק הוסיפו לו תירוץ בלתי מתקבל על הדעת בדמות ייפוי הכוח מ-1994 - שגם הוא מריח לא טוב.
סוף דבר: טובי קיבל את התביעה וביטל את הרישומים לטובת חליפי והחברה על הקרקע של בליטמן המנוחה. הוא חייב את הנתבעים לשלם הוצאות בסך 47,000 שקל והוסיף בצורה יוצאת דופן חיוב ב"מלוא ההוצאות שנגרמו להם בגין ניהול תיק זה, לרבות הוצאות נסיעתו של התובע 1 לארץ לצורך מתן עדות במשפט והוצאות שהייתו כאן".
