בית הדין הארצי לעבודה ביטל (יום א', 4.11.12) את פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה וקבע, כי ערבי שנורה למוות בעיר העתיקה בירושלים ביצע פיגוע לאומני, ולפיכך אלמנתו ובנותיו אינן זכאיות לקצבת שארים.
אחמד חטיב נורה למוות בידי מאבטחים בעיר העתיקה באוגוסט 2007, לאחר שחטף את נשקו של אחד מהם. השופטת האיזורית
מהא סמיר עמאר קבעה, כי מעשהו של חטיב היה פלילי ולא לאומני, ולכן משפחתו זכאית לקיצבה. ואולם, באופן נדיר והחלטי ביותר קובע בית הדין הארצי, כי הנסיבות היו שונות.
סגן הנשיאה
יגאל פליטמן אומר: "פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתבטל משמסקנתו אינה מתיישבת עם מכלול נסיבות המקרה". הוא מפרט נסיבות אלו, ובהן קשריו של חטיב עם התנועה האיסלאמית, העובדה שחטף את הנשק מהמאבטח לאור יום ולעיני חבריו, העובדה שלאחר חטיפת הנשק הסתובב לעבר המאבטח ודרך את הנשק שחטף ממנו והיעדר כל מניע שיסביר את המעשה כפלילי.
עוד מציין פליטמן, כי לאחר האירוע פרסמו ארגונים איסלאמיים הודעה ולפיה חטיב ביצע פיגוע. חטיב ירה לא פחות מ-14 יריות לעבר עוברי-אורח, וכל הגורמים המקצועיים קבעו שביצע פיגוע. בית משפט השלום בירושלים קבע שחטיב היווה סכנה מוחשית ולכן הריגתו הייתה מוצדקת, ועל קביעה זו לא הוגש ערעור. פליטמן מסכם:
"נסיבות המקרה מצביעות בעליל שאין מדובר בהתנהלות המאפיינת פעולה של גנב. אדם המבקש לגנוב אקדח, אינו חוטף נשק באור יום, באופן שהאדם ממנו נחטף האקדח יחוש מיד בחטיפה, בסמוך לאדם חמוש נוסף, במקום הומה אדם. בא-כוח המשיבות לא הצביע על כל הסבר סביר לפעולות הנפטר. לפיכך, ההסבר היחידי המסתבר בנסיבות המקרה הינו כי מדובר באירוע לאומני".
השופט
עמירם רבינוביץ הוסיף: "סוף המעשה, השימוש בפועל בנשק מיד, מעיד על הכוונה הראשונית, להשתמש מיד בנשק. במצב דברים זה, המסקנה שהגיע אליה חברי מתבקשת מעצם מהלך הפעולות של המשיב, המוליך למסקנה שמדובר במעשה שאינו יכול להתפרש אלא על-רקע לאומני". ואילו השופטת לאה גליקסמן קבעה בקצרה: "ההסבר היחידי המסתבר בנסיבות המקרה הוא כי מדובר באירוע לאומני".
