עורך דינו של אדם שנפטר בנסיבות טרגיות טען שהוא אחד מיורשיו, אך בית המשפט קבע שרק בתו של המנוח תירש אותו. בית המשפט מצא, כי אזכורו של עורך הדין בצוואה היה מתוקף תפקידו ולא כיורש.
נמרוד לב-הר נפטר ביולי 2007 והותיר אחריו צוואה קצרה בכתב ידו, אותה כתב בדצמבר 2005. הנכס העיקרי שלו היה זכויותיו ב"חוף הצדפים בטבריה", אותן הוריש - על-פי הצוואה - לבתו, אלין לב-הר. מתחת לשמה של הבת נכתב גם "לעו"ד יבור עמינדב" בצירוף מספר תעודת הזהות שלו, ומתחת לשורה זו נכתב "מס' תיק ?? תל אביב". יבור טען שהצוואה מוכיחה שהוא יורשו של לב-הר לצד בתו, בעוד אלין טענה ששמו הוזכר משום שהוא טיפל בתיק ירושת אביו של לב-הר (ולכן גם נכתבו המילים הנוספות).
שופטת בית המשפט למשפחה בנצרת, רונית גורביץ, אומרת (9.10.12), כי לא ניתן להסיק את כוונתו של לב-הר מן הצורה הגרפית של הצוואה ויש לבדוק אותה על-פי הראיות והנסיבות. היא מצאה, כי יחסיו של לב-הר עם אלין אומנם היו מורכבים וטעונים, אך בסופו של דבר שררה ביניהם אהבה. לעומת זאת, לא הוכיח יבור שהיו לו יחסים יוצאי-דופן עם לב-הר, עד כדי כך שהלה היה מוריש לו חלק מרכושו.
גורביץ ביססה מסקנה זו גם על עדותו של אדם ששהה במעצר עם לב-הר, מספר חודשים לפני פטירתו של האחרון. העד סיפר, כי לב-הר הירבה לדבר על בנותיו, בעוד יבור לא הוזכר אפילו פעם אחת וגם לא בא לבקרו. "מדובר בעד שהיה שותף לתא הכלא בו שהה המנוח, ניהל עמו שיחות נפש בלילות והמנוח בטח בו ופתח את צפונות ליבו בפניו", היא אומרת. בעוד בנותיו של לב-הר הציגו מכתבים רבים שכתב להן, ולב-הר אף היפנה את מכתבו האחרון לאלין, לא הציג יבור שום מכתב דומה ואפילו לא מכתב הוקרה של לב-הר על שירותיו המשפטיים.
גורביץ מסכמת: "קולו של המנוח המשתמע מתוך הנסיבות החיצוניות מצווה על זכיית בתו בשלמות בעיזבונו. הנתבע לא הצליח לעוות את הקול, וכשל להוכיח כי בינו לבין המנוח היו יחסים מיוחדים החורגים ממערכת יחסים מקצועית גרידא, שיש בהם כדי להסביר מדוע יוריש לו המנוח מחצית מעזבונו ולא למשפחתו".
