"מי שרוכש מכונית נוסעים משפחתית "רגילה" (מנוע בנזין) - בוודאי מצפה לכך, שהשימוש במכונית לא יהיה כרוך ברעשי רקע, או ברעידה. לפיכך, אני קובע, כעניין של מדיניות שיפוטית ראויה, שהייתה מוטלת על הנתבעות חובה ליידע את התובעת בעניין הרעידה האמורה. כאמור, קבעתי לעיל שהנתבעות לא עמדו בחובה זו". כך אומר (25.10.12) שופט בית משפט השלום בבאר שבע, ישעיהו טישלר.
טישלר חייב את חברת צ'מפיון מוטורס לפצות ב-25,000 שקל את בני הזוג אפרת ועידו דליות, אשר רכשו ממנה מכונית פולקסוואגן ג'טה. בני הזוג טענו שהמכונית רועדת בעת עצירה, וטישלר קיבל את גירסתם - שנתמכה בחוות דעת מומחה - תוך שהוא דוחה את טענת צ'מפיון מוטורס להעדר רעידות שכאלו. טישלר מעיר, כי אדם מן היישוב מסוגל להגיד שמכונית רועדת כשם שהוא מסוגל לומר שחולה פרקינסון רועד, ואין צורך במומחיות לשם כך.
מכאן עובר טישלר לדון בשאלה האם חובת תום הלב חייבה את צ'מפיון מוטורס לגלות לדליות שהרכב רועד, והוא משיב בחיוב. טישלר מזהיר מפני הרחבת-יתר של חובה זו, בצורה העלולה לשתק את חיי המסחר, ואומר שהחלתה היא עניין למדיניות משפטית ראויה בכל מקרה לגופו. במקרה הנדון הוא אומר:
"רכישה של מכונית כרוכה בהוצאה ניכרת, שנופלת, בדרך כלל, רק מההוצאה הכרוכה ברכישת דירה. אנשים רוכשים מכוניות כאשר מה שמדריך אותם, הם שיקולים שונים: צריכת הדלק, גודל המכונית, מספר נוסעים אפשרי, אופי השימוש הצפוי (בעיר או מחוצה לה), 'יוקרתה' של המכונית וכו'. אחד השיקולים, שהוא קרוב לוודאי, משותף לכולם הוא - מידת הנוחות והרווחה שכרוכה בשימוש במכונית". כאן אומר טישלר, כי מי שרוכש מכוניות מצפה שהיא לא תרעד, ולכן חלה על המוכר חובה לגלות לו אם היא כן רועדת.
דליות תבעו 80,000 שקל, אך טישלר כאמור החליט שהפיצוי ההולם הוא 25,000 שקל. צ'מפיון מוטורוס גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 12,000 שקל, תוך שטישלר מציין ש"הנתבעות גרמו בהתנהלותן להתמשכות ההליכים, עד כדי צורך בשמיעת ראיות 'עד הסוף', והגשת סיכומים".
