כאשר צד להליך משפטי אינו מיוצג בידי עורך דין, הפגיעה היא לא רק בו אלא גם בצד השני וגם בבית המשפט. אך יש מקרים שהייצוג פוגע דווקא בלקוחו של אותו עורך דין. הנה שלושה פסקי דין מן השבועות האחרונים המדגימים תופעות אלו.
ברור לכל מי שיודע עברית שופט בית משפט השלום בפתח תקוה,
נחום שטרנליכט, דחה על הסף (16.10.12) תביעת לשון הרע שהגיש עו"ד ארנון גיצלטר נגד תעשייני המזון צבי ויוסי ויליגר. עילת התביעה הייתה טענות קשות שהעלו האחים ויליגר בבקשת עיקול שהגישו נגדו, ואשר לטענתו גרמו לו הלם ובושה.
אלא שכפי שיודע כל סטודנט שנה א' למשפטים, ובעצם כפי שיכול להסיק כל מי שיודע לקרוא עברית, אין כל אפשרות להגיש תביעה כזו. חוק לשון הרע מעניק חסינות מוחלטת ל"פרסום על-ידי בעל דין, בא-כוחו של בעל דין או עד" שנעשה תוך כדי דיון משפטי. ההיגיון בכך ברור: אם אפשר יהיה להגיש תביעות לשון הרע על טענות העולות בבית המשפט, אזי יוגשו מיליוני תביעות כאלו, ובעלי הדין ובאי-כוחם יחששו לומר את כל אשר על ליבם.
אבל את עוה"ד עמירם גיצלטר ותמר צחר החוק הזה לא בדיוק הרשים, או שמא הם שכחו אותו, ואולי העדיפו להתעלם ממנו. כאשר התברר להם שהאחים ויליגר כן מכירים את החוק ושיש לתובע בעיה, העלו טענה חדשה: התביעה מבוססת גם על עוולת הרשלנות. על כך הגיב שטרנליכט ביובש: "טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת לאמור בכתב התביעה". מי יודע, אולי גיצלטר וצחר חשבו ששטרנליכט לא ישים לב או שהוא לא יודע לקרוא. מכל מקום, תביעת הסרק הזו עלתה לגיצלטר 20,000 שקל - ושמא עליו לדרוש שיפוי מעורכי דינו, שהיו צריכים לדעת שאין לתביעה הזו שום סיכוי. האחים ויליגר יוצגו בידי עוה"ד יוסי כהן ועומר שטרק.
"ראוי שעורך הדין יתנצל" מקרה שני נוגע לעו"ד יאיר הקרי, אשר ייצג מערערת בסכסוך נדל"ן שקשור גם לסכסוך גירושין. בית המשפט למשפחה מינה כונס נכסים להסדרת המחלוקת, ועל החלטה זו ערער הקרי בשם מרשתו. שוחט דחה את הבקשה על הסף (7.10.12), אפילו בלי לבקש את תגובת הצד השני, באומרו שמדובר בהחלטה טכנית שנועדה לקדם פסק דין חלוט ולכן לא ניתן לערער עליה. בסיום החלטתו הוא אומר:
"בשולי הדברים, ואולי לא בשוליהם, ראוי לו לבא כוח המבקשת להתנצל לפני בית משפט קמא על שההין לייחס לו מתן החלטה בניגוד לדין ולכללי הצדק והכתיב הסכמה שלא הייתה תוך שהוא -בית המשפט - מהלך אימים על המבקשת. השתלחות זו של עורך דין, מי שאמור להיות פקיד בית המשפט, בעושים במלאכה בנאמנות ובמסירות, אינה במקומה, בלשון המעטה, ואף פוגעת באמון הציבור במערכת. מוטב היה שיברר, קודם להשתלחותו, עם באת-כוחה של המבקשת אשר ייצגה אותה בישיבה האמורה, את השתלשלות העניינים". במקרה הזה, התנהגותו של הקרי לא עלתה למרשתו בהוצאות, משום שכאמור הבקשה נדחתה עוד לפני שהתבקשה תגובה.
"אין שופט שיקנא" הצד השני של המטבע מצוי בהחלטה של שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין. אליעזר עבדי, שאינו מיוצג, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לסכסוך שלו עם בנק מזרחי-טפחות. היה זה אחרי שבית משפט השלום בקריות דחה את תביעתו, ורובינשטיין מציין:
"בית משפט השלום, בפסק דין מפורט, שבו תוארה ההשתלשלות הארוכה של ההליכים וגודש כתבי בית דין - אין שופט שיקנא בשופט בית משפט השלום על המאמץ שהיה עליו להשקיע - דחה את שתי התביעות. בית המשפט נדרש תחילה לאופן התנהלותו של המבקש שלא היה מיוצג, ובין היתר עמד על הקושי בהגדרת המחלוקת וחוסר האפשרות בייעול התיק".
עבדי הציב קושי דומה גם בפני רובינשטיין: "אף בבקשה הנוכחית האריך המבקש למעניתו, וקשה מאוד היה לבור את הבר מן התבן... המבקש הוא - דומה - מתדיין רב הליכים, ומשלא יוצג בהליכים בבתי המשפט הקודמים ובהליך זה, משנתו אינה סדורה. אך ככל שניתן היה לרדת לסופה - אטעים שוב - אין היא קרבה לקטיגוריה שבית משפט זה בגלגול שלישי יידרש אליה. צר לי שהמבקש בחר להוציא ממונו וזמנו על בקשה שלא היה מקום להגישה".
