1. תגובת העולם שבוע בלבד לאחר הבחירות בארה"ב ומסע ההפחדה בדבר יחסו של ברק אובמה לישראל, ניתנה התשובה המוחצת. לא רק שארה"ב התייצבה בפומבי לצד זכותה של ישראל להגן על עצמה, אלא שאובמה אמר זאת אישית לנשיא מצרים, מוחמד מורסי. מה שמוכיח כמה דברים: שאינטרסים חיוניים גוברים על כימיה אישית, שאובמה יודע זאת ויודע גם להיות ג'נטלמן, ושהמציאות גוברת על אינטרסים של פוליטיקאים ועיתונאים ישראלים.
נכון לעכשיו, העולם לא מתערב. זה כמובן ישתנה ברגע בו ייהרגו אזרחים - לא בצד הישראלי, כמובן, אלא בצד הפלשתיני. העובדה שאנחנו מטפלים בטרוריסטים שפוגעים באזרחים ואשר בכוונה תחילה מתמקמים בלב איזורים אזרחיים, אינה משנה במיוחד לעולם ה"נאור". וזה משתי סיבות: בגלל שכמו תמיד איכות ההסברה שלנו עומדת ביחס הפוך לאיכות הצבא שלנו (ובזה נטפל מיד), ובגלל שכמו תמיד דם יהודי שווה פחות.
2. הסברה המצב הרבה יותר טוב מאשר אמש, אך עדיין יש הרבה מה לעשות. משרד החוץ התעורר סוף-סוף, ובחלק האנגלי של אתר המשרד יש הרבה מאוד מידע חשוב. משרד ראש הממשלה מספק את דבריו של בנימין נתניהו בעברית, באנגלית ובערבית. אך משרד ההסברה והתפוצות עדיין תקוע בהודעה על סיור בחוות קנביס, ומשרד הביטחון - באותו סיפור מלפני שלושה שבועות על פינוי מוקשים.
מה שהכי מעצבן הוא, ש"עמוד ענן" לא היה צריך ליפול בהפתעה על איש. הרי היה ברור שיש סיכוי גבוה שמתישהו נצטרך להגיב בעוצמה רבה מול הטרור מעזה, וכל מה שהיה צריך הוא להכין ערכה של חומר רקע עם נתונים, עובדות ובעיקר תמונות. כל יחצ"ן סביר היה עושה זאת תוך חצי יום. אבל ההסברה שלנו מצויה בידי פוליטיקאים וחובבנים, וכך היא גם נראית.
3. הרש"פ ומצרים אמור לי מי חברך, ואומר לך מי אתה. כמה שזה נכון לנוכח תגובותיהם של הרשות הפלשתינית ושל מצרים ביממה האחרונה. הללו מתייצבים חד-משמעית לצידם של הטרוריסטים, ובכך קובעים בצורה הברורה ביותר מהו אופיים-שלהם. מוחמד מורסי, לכאורה הפנים המתונות של האחים המוסלמים, מראה שהוא קיצוני בדיוק באותה מידה. אבו מאזן, לכאורה מי שירצה להרוויח מנפילת החמאס, מראה שהוא היה ונותר מחבל ששאיפתו הגדולה ביותר היא לרצוח כמה שיותר ישראלים. טוב מאוד שנדע עם מי יש לנו עסק.
4. המודיעין חייבים להתפעל מעבודת המודיעין המדהימה שעשו צה"ל והשב"כ. הם ידעו בדיוק מתי אחמד ג'עברי נוסע והיכן, והם ידעו בדיוק היכן נמצאים המאגרים של טילי ה"פאג'ר". מה שאומר, שגם בתנאים הכל-כך קשים של רצועת עזה, בלי שום נוכחות גלויה שלנו ועם שלטון אויב רצחני, יש לנו נכסים מודיעיניים מעולים. המודיעין בדרך-כלל עולה לכותרות כאשר הוא נכשל; הפעם יש לנו הזדמנות להריע לו בזמן אמת על הצלחותיו.
5. הפוליטיקה אפילו סימה קדמון בידיעות אחרונות אומרת ש"עמוד ענן" מנותק לחלוטין משיקולים פוליטיים וממחשבות על הבחירות (אם הייתי קורא של ידיעות אחרונות, הייתי מגיש תביעה ייצוגית לנוכח התייצבותו של העיתון לצידם של בנימין נתניהו ואהוד ברק). ואכן, הפוליטיקה כמעט נעלמה ביממה האחרונה - חוץ מהבלחה של שאול מופז, שבחוצפתו כי רבה אומר שהיה צריך לעשות יותר. אותו מופז שסיסמת הבחירות שלו היא "ביבי יסבך אותנו". אבל מופז הוא אדם שולי ממפלגה שולית, וככלל - ההתייצבות לצידם של הממשלה, צה"ל ותושבי הדרום ראויה לכל שבח.
מצד שני, אל תבנו על זה שהתמיכה הזו תימשך יותר מדי. ברגע שיהיו תקלות - ותמיד יש תקלות במבצעים צבאיים - יתחילו להישמע הקולות שיקראו להפסיק את ההתקפה, לעבור להידברות, להכיר בכך שאין פתרון צבאי וכך הלאה. כפי שכתב שלום רוזנפלד בזמן מלחמת שלום הגליל: אחוות לוחמים בחזית לחוד ואינטרסים פוליטיים בעורף לחוד. אם זה מה שיקרה, כדאי מאוד שהבוחר הישראלי יזכור בעוד חודשיים מי נהג כיצד.
