קשה עד בלתי אפשרי להביא לפסילתו של שופט בישראל. השופטים דוחים כמעט את כל הבקשות שיפסלו את עצמם, ובית המשפט העליון דוחה כמעט את כל הערעורים על דחיית הבקשות. לעיתים הבקשות אכן בלתי ראויות ונובעות ממניעים פסולים, אך יש בקשות המעוררות קושי אמיתי. תחליטו אתם לאן לשייך את הסיפור הבא.
חברת ק.נ.ת השקעות הגישה תביעה בסך 5.6 מיליון שקל נגד הקרן לירושלים, בסכסוך נדל"ן שפרטיו אינם חשובים לענייננו. הקרן לירושלים היא אחד הגופים הידועים ביותר בתחום המוניציפלי בישראל: הוקמה בידי טדי קולק, נוהלה במשך שנים רבות בידי
רות חשין, יו"ר הכבוד שלה כיום הוא
ניר ברקת, והיא אחראית על גיוס מאות מיליוני דולרים לפיתוח הבירה. בוועד המנהל של הקרן יושבים כמה וכמה אישים ידועים: עו"ד
צבי אגמון,
יורם בליזובסקי,
דוד ברודט, רות חשין, פרופ'
מאיר חת,
סלי מרידור (שהוא גם היו"ר הבינלאומי שלה), דן זיסקינד ויוסי ורדי. בהחלט גלריה מכובדת.
חברה נוספת בוועד המנהל היא עו"ד תמי בן-דוד, לשעבר מנהלת רשות החברות הממשלתיות וכיום שותפה במשרד עורכי הדין בראשותם של יוסי גרוס ו
דוד חודק. בן-דוד היא גם ידידה ותיקה של נאוה בן-אור, מי שהייתה מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה וכיום שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. וכאן מתחיל הסיפור.
תביעתה של ק.נ.ת נגד הקרן לירושלים, שהוגשה ביולי 2010, נשמעת בפני בן-אור. בתחילת החודש פנתה ק.נ.ת, באמצעות עוה"ד אייל מלכה ויונתן רפפורט ממשרדו של
אלון קלמנסון, לבן-אור וביקשה שתפסול את עצמה. לטענת ק.נ.ת, רק כעת נודע לה על החברות בין בן-אור לבן-דוד. כיצד נודע הדבר? "מנהל התובעת מתגורר סמוך לבית הקפה דובשנית ברחוב הפלמ"ח בירושלים, והוא לקוח קבוע במקום. כאשר ביקר מר בר-חמא במקום במועד הנ"ל [2.11.12] נמסר לו מידע מבוסס וחד-משמעי, כי בתקופה שלאחר הגשת התביעה דנא, המותב הנכבד [בן-אור] וגב' בן-דוד ישבו מספר פעמים בשעות הערב לשיחות ממושכות בבית הקפה". הידידות הזו, טענו מלכה ורפפורט, די בה כדי להביא לפסילתה של בן-אור.
הקרן לירושלים הגיבה כמעט בזעם על הבקשה. "דומה שהמבקשת איבדה את שיקול דעתה או את בושתה או - כך סביר יותר - את שתיהן", כתב עו"ד עמי פולמן בתגובתו. לדבריו, ק.נ.ת לא שמה לב להבדל בין משוא פנים המצדיק פסילה לבין מראית עין של משוא פנים שאינה מצדיקה אותה. בן-דוד, המשיך, היא רק אחת מ-20 חברי הוועד המנהל, היא אינה עדה בתיק, אינה מעורבת בו ואינה בעלת אינטרס של ממש מן ההכרעה בו. חוץ מזה, אמר פולמן, הופעתי בעבר בפני בן-אור בענייניה של הקרן ואני יכול להעיד שלא עלה כל חשש למשוא פנים. אין אלא לתהות, הוא מסיים, מה הביא את ק.נ.ת לבקש את הפסילה חודשיים לפני סיום ההוכחות.
בן-אור, כצפוי, דחתה את הבקשה. היא מאשרת את ידידותה עם בן-דוד ומוסיפה: "איני יכולה להוציא מכלל אפשרות שנודע לי אי פעם מפיה של עו"ד בן-דוד כי היא חברת הוועד המנהל של המשיבה, אולם עובדה זו כלל לא הייתה בתודעתי עת הוקצה התיק הנדון לטיפולי ובמהלך כל הדיונים שהתנהלו בו עד כה. רק בקשתה של המבקשת לפסילתי הביאה למודעותי בפועל של העובדה הנדונה". בן-אור קובעת שאין לבן-דוד קירבה ממשית לתיק, וק.נ.ת לא הוכיחה שבן-דוד תושפע ממנו בצורה אישית כלשהי.
תגובתה של בן-אור מחייבת שתי הערות, גם אם צדקה בהחלטתה. האחת: היא לא מכחישה שנפגשה עם בן-דוד בארבע עיניים מספר פעמים מאז הגשת התביעה. השנייה: קצת קשה להאמין שבחברות כה טובה, כפי שהיא עצמה מאשרת, מעולם לא סיפרה לה בן-דוד על כהונתה בוועד המנהל של גוף כה חשוב וידוע.
