אם אתם מאלו שסובלים מאינסומניה, כנראה שניסיתם כל מה שאפשר כבר - מחלב חם ועד לגלולות מלטונין או תרופות תחת מרשם - כדי לעורר את השינה המיוחלת, במידות הצלחה שונות ותופעות לוואי. אך מה הייתם אומרים אם ניתן היה להשיג את השינה המיוחלת ללא חומרים מלאכותיים כלל אלא בעזרת איזון פעילות המוח?
חוקרים מהמרכז הרפואי Wake Forest Baptist ביצעו מחקר רפואי ניסיוני כדי לקבוע אם גישה לא פולשנית, המבוססת על צלילים מוסיקליים לאיזון פעילות המוח, יכולה "לאתחל" את המוח ולטפל ביעילות באינסומניה.
יש לציין כי המחקר, שפורסם במהדורה המקוונת של העיתון Brain and Behaviour, מומן על-ידי Brain State Technologies, החברה שפיתחה את הטכנולוגיה בה השתמשו במחקר.
החוקרים הסבירו כי המוח האנושי מורכב משתי אונות - הימנית והשמאלית - הפועלות יחד כמעבדים מקבילים. כשאדם עובר טראומה או סובל מלחץ ממשי, תגובות ההישרדות העצמוניות שלו נכנסות לפעולה והמוח נמצא במצב של חוסר איזון. במידה שחוסר איזון זה מתמשך, עלולים להופיע תסמינים כמו אינסומניה. המחקר הנוכחי בדק טכנולוגיה חדישה שאמורה להביא ליתר איזון והרמוניה במוח וכך לשפר את התסמינים.
הטכנולוגיה החדשה קרויה HIRREM והיא מבוססת על פעולה המכונה "אופטימיזציה של גלי המוח". במסגרת ההליך הלא פולשני משתמשים במערכת המתוכננת לשקף את התדרים במוח חזרה למוח עצמו בעזרת צלילים מוסיקליים. התהודה בין הצלילים והאנרגיה החשמלית במוח הן שמביאות יחד לאיזון שתי האונות.
מחקר קטן תוצאות המחקר התבססו על השינוי באינדקס חומרת האינסומניה (ISI) המודד את חומרת הפרעות השינה בעזרת סולם ערכים של 28-0. ה-ISI החציוני של משתתפי המחקר היה בין 18.7 ל-18.9, רמה שנחשבת לאינסומניה מתונה עד חמורה.
החוקרים גילו כי המשתתפים בקבוצת ה-HIRREM נהנו מירידה של 10.3 ב-ISI, משיפור בתסמיני האינסומניה ולמעשה עברו במונחים רפואיים לקטגוריה של "ללא אינסומניה", או ל"אינסומניה על הסף". אצל המשתתפים בקבוצת הביקורת, שהמשיכה את הטיפולים באינסומניה ללא ה-HIRREM לא נצפו שינויים ב-ISI. כשהמשתתפים בקבוצת ביקורת זו עברו טיפול ב-HIRREM התוצאות היו דומות לשל אלו שקיבלו את הטיפול מלכתחילה.
המחקר כלל 14 נשים ו-6 גברים. 10 משתתפים עברו טיפול ב-HIRREM יחד עם הטיפול הרגיל והעשרה האחרים שימשו כקבוצת ביקורת. הערכה ראשונית היא שקבעה את הסימטריה, כלומר האיזון, בין שתי האונות במוח והנתונים שנאספו כללו את ה-ISI של המשתתפים ומדידות אחרות כמו לחץ דם ומבחנים לתפקוד נוירוקוגנטיבי.
משתתפי המחקר שעברו את הטיפול ב-HIRREM קיבלו סדרה של 12-8 טיפולים שכל אחד מהם נמשך בין 90-60 דקות. במהלך הטיפול ישבו המשתתפים על כיסא כשחיישנים הוצמדו במספר מיקומים לשני צידי הקרקפת.
צליל מוסיקלי, שנקבע על-פי שיטת חישוב מתמטית, התבסס על תדירות דומיננטית שנקבעה על בסיס בדיקת אלקטרואנצפלוגרם (רשמת מוח חשמלית), הושמע חזרה דרך אוזניות. התהודה בין הצליל למעגלים החשמליים במוח היא שאיפשרה למוח "להתכייל", כלומר לחזור לאיזון וכך להביא לשיפור בתסמינים.
יש לציין את מגבלות המחקר והן מספר קטן של משתתפים והיעדר קבוצת פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך בעלת השפעה פסיכולוגית על המטופל), כלומר שייתכן שהשינויים שנצפו בקבוצת ה-HIRREM נבעו מהשפעת הפלצבו. בנוסף, מאחר שהטיפול כולל אינטראקציה חברתית והרגעה, ישנם מנגנונים לא ספציפיים אחרים שאולי תרמו לשיפור.
