המשטרה והרכבת ביצעו חקירה שטחית ביותר של תאונה בה נהרג אדם, לאחר שהחליטו מראש שמדובר בהתאבדות ולכן לא בדקו שום אפשרות אחרת. כך קובעת (15.11.12) שופטת בית
משפט השלום בחדרה,
הדסה אסיף.
באוקטובר 2008 נמצאה על פסי הרכבת ליד חדרה גופתו של אלכסנדר ברנט, בן 22, כאשר היא חצויה לשניים. הוריו, סבטלנה ו
יעקב ברנט, הגישו תביעה נגד הרכבת לפי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. הרכבת וחברת הביטוח הפניקס טענו, כי לפי ממצאי המשטרה והרכבת עצמה מדובר בהתאבדות, ולכן הן פטורות מתשלום הפיצוי.
אסיף קובעת, כי "התבררה תמונה עגומה ביותר, לפיה הפעולות שביצעה המשטרה היו כה שטחיות, עד שקשה אפילו לכנותן בשם 'חקירה'. כך גם ה'בדיקה' שערכו נציגי הרכבת. במהלך הדיונים שהיו בפני התברר כי חרף העובדה שאדם קיפח את חייו ונמצא מת על פסי הרכבת כשגופתו מחולקת לשני חלקים, היו פעולות החקירה שטחיות ורשלניות, וקשה להשתחרר מן הרושם כי ה'מסקנה' לפיה מדובר בהתאבדות, הייתה ההנחה שעל פיה התנהלו מראש וכי בשל כך התנהלה 'החקירה' כפי שהתנהלה".
תיק משטרה דל ביותר תחילה מנתחת אסיף את חקירת המשטרה ומציינת, כי היא הגיעה בו ביום למסקנה שמדובר בהתאבדות, לאחר שכבר ברישום הראשון של האירוע נאמר "כנראה התאבדות". בתיק המשטרה הדל ביותר (כלשונה של אסיף) אין דוח מז"פ, אין תיעוד מסודר של הזירה, אין פירוט של הממצאים שנתפסו בידי המשטרה ולא נעשה כל ניסיון לברר אפילו מתי פגעה הרכבת בברנט. המשטרה לא ביצעה בדיקה כלשהי בגופה, לא בדקה את השיחות במכשיר הטלפון הנייד של ברנט, לא ניסתה לאתר את האנשים האחרונים שראו את ברנט ולא חקרה את בני משפחתו. "התנהלות זו של המשטרה רחוקה מלהניח את הדעת, והיא מטילה צל כבד על 'מסקנות' ה'חקירה' לפיהם מדובר בהתאבדות", קובעת אסיף.
עוד עומדת אסיף על כך שלדברי השוטר שבדק את האירוע, מסקנתו בדבר ההתאבדות התבססה בעיקר על כך שבגדיו של ברנט נמצאו מקופלים ומסודרים ליד המסילה. ואולם, הבגדים לא צולמו, מזכר של שוטרת אחרת אינו מציין שהם היו מקופלים ומסודרים, וטענתו נסתרת מתמונות אחרות של הזירה.
לדעת אסיף, הדעה הקדומה של המשטרה התבססה על כך שברנט היה בעל עבר פלילי, ונעצר יום קודם לכן בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים. "המשטרה הניחה לכן כי המנוח ביקש לשים קץ לחייו והנחה זו היא שהנחתה את התנהלותה ביחס לחקירת מותו והביאה לכך שהחקירה התנהלה בשטחיות ותוך זלזול בכל הנוהלים המקובלים", היא אומרת.
הנהגים התבקשו לבדוק מכאן עוברת אסיף לתיאור מחדליה של הרכבת בבדיקת התאונה, וקובעת שלא ניתן כלל לסמוך על ממצאיה. החוקר הראשי של הרכבת, אבנר גבאי, העיד מטעמה למרות שכלל לא היה באירוע ואפילו לא ידע לומר כמה רכבות חלפו במקום לפני מציאת גופתו של ברנט. אסיף מותחת ביקורת חריפה על כך שהרכבת ביקשה מן הנהגים לבדוק האם יש סימני פגיעה בקטרים - בעוד הם עצמם עלולים להיות מואשמים באחריות לתאונה.
את הבדיקה בפועל ביצע גדי ליפקונסקי, אשר פעולותיו - לדברי אסיף - היו שטחיות ביותר. "אינני מאמינה לעדותו", קובעת אסיף בנחרצות ביחס לדבריו של ליפקונסקי, שטען אף הוא שבגדיו של ברנט היו מסודרים ליד המסילה. "אין זכר לדברים אלה בתצהיר עדותו הראשית של העד והוא ציין אותם לראשונה רק במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט. זכרונו המופלא, דווקא בנוגע לפרט זה - בעוד שביחס לשאר הממצאים, השמות והנתונים, הייתה עדותו כה מעורפלת - אינו אמין בעיני", היא אומרת.
אסיף מסכמת: "לנוכח ריבוי כזה של מחדלים, ובראשם העובדה שאיש מה'חוקרים' שמינתה הרכבת כלל לא טרח לבדוק את מצב הגופה או לבדוק בעצמו את הרכבות שנסעו במסילה באותו הלילה, ברור שלא ניתן לסמוך בכלל על 'מסקנות חקירת הרכבת', לפיהן מדובר בהתאבדות". לאור זאת, היא אומרת, לא ניתן לקבוע שמדובר בהתאבדות ולכן יש להעניק פיצוי להוריו של ברנט.
אסיף חייבה את הרכבת והפניקס לשלם לתובעים 670,000 שקל, בתוספת שכר טירחה והוצאות. היא הורתה להעביר העתקים מפסק הדין למבקרת הפנים של הרכבת, לקצין החקירות הראשי במטה הארצי ולמפקד משטרת חדרה.
