השופט המחוזי התייחס לאשמתו של החשוד

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שפסר, חרג מן המקובל והתייחס למידת אשמתו של נאשם בעת הדיון בבקשת המשטרה לעוצרו עד תום ההליכים. כך אומר (יום ה', 29.11.12) שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר. אברהם טרונן מואשם בחבלה בכוונה מחמירה, לאחר שדקר בצורה קשה אדם מחוץ לסופרמרקט בלוד. כאשר קיבל שפסר את בקשת המשטרה, ציין בין היתר, כי חומר הראיות "מצביע ללא ספק" על מעורבותו בעבירה המיוחסת לו. בערעורו לעליון טען טרונן, בלשונו של דנציגר, כי "חרף העובדה שניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ומשכך לא הזדמן לו לטעון כנגד הראיות לכאורה הגם שיש לו הסתייגויות לגביהן, בית המשפט המחוזי לקח את חומר הראיות ועיין בו תוך שבהחלטתו ניתח את הראיות לכאורה והסיק מהן מסקנות". על כך אומר דנציגר: "מקובלת עלי טענתו של בא-כוח העורר כי יש קושי בכך שבית המשפט יערוך ניתוח של ראיות לכאורה במסגרת החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מקום בו ניתנה הסכמת הסנגור לקיומן של ראיות מבלי שנשמעו כלל טענות הצדדים לעניין הראיות. קושי זה מתגבר במקרה דנן בו בעת מתן ההסכמה לקיומן של ראיות לכאורה הדגיש הסנגור כי בפיו הסתייגויות בנוגע לחומר הראיות לכאורה. כמו-כן, על בית המשפט הדן בשאלת מעצרו של נאשם עד תום ההליכים להיות ער לכך שבשלב המדובר נדונה שאלת המעצר בלבד ואין מדובר בהליך העיקרי ומשכך אין זו המסגרת הדיונית המתאימה לקבוע מסמרות כי הראיות לכאורה מצביעות על אשמה 'ללא ספק'". למרות זאת, דחה דנציגר את ערעורו של טרונן, שכן לא עוצמת הראיות נגדו היא שהביאה להחלטתו של שפסר, אלא בעיקר המסוכנות הנובעת ממנו. את טרונן ייצג עו"ד ניר זנו, ואת המדינה - עו"ד סיגל בלום.