חולת נפש שלא חיה עם בעלה במשך עשרות שנים בשל מחלתה, תקבל מקרן מבטחים מחצית מגימלת השארים לאחר פטירתו, ואת המחצית השנייה תקבל הידועה בציבור איתה חי בשנותיו האחרונות. כך קבעה (3.12.12) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב,
נטע רות.
רות נדרשה לשאלה האם האישה זכאית למחצית מהגימלה למרות שלא התגוררה עם המנוח משנת 1976 ועד פטירתו בשנת 2006 (כאשר בחלק מן הזמן הייתה מאושפזת), בעוד הידועה בציבור חיה עימו מאז 1983 ועד פטירתו. רות מגיעה לתשובה חיובית, בנימוק שהפרידה מן המנוח למעשה נכפתה על האישה בשל מצבה הנפשי.
לדברי רות, בית הדין הארצי כבר קבע, כי כאשר המגורים המשותפים נותקו בשל כורח או כוח עליון - יש לבחון האם הייתה קמה זכאות לגימלה אלמלא אותו ניתוק. היא בוחנת את נסיבות "הסיפור האנושי והנוגע ללב", כלשונה, ומגיעה למסקנה שהניתוק היה בבחינת כורח. אומנם לא הובאו דוחות רפואיים משנות ה-70 על מצבה של האישה, אך רות קיבלה את עדות בנה בנוגע להתדרדרות הקשה שעברה על אמו.
עוד אומרת רות, כי ניתן לייחס את מצבה הנפשי להיותה ניצולת שואה, ולראות זאת גם כסיבה לכך שלא מיצתה את זכויותיה למזונות עוד בחייו של בעלה. רות מוסיפה, כי לא נמצא מי שיסייע לאישה בזמן אמת למצות את זכויותיה, אך אין לזקוף זאת לחובתה בעת הדיון בזכותה לגימלת שארים. "אין לי אלא לקוות כי סכום הגימלה שישולם לאישה יאפשר לה לא רק לשפר את רווחתה הכלכלית בערוב ימיה אלא גם יקדם אולי גם את האפשרות להשתלבותה בתוך הקהילה, מחוץ למסגרת מוסדית, בהתאם לצרכיה וליכולותיה", מסיימת רות.
את הידועה בציבור ייצג עו"ד
דניאל ארנסט, את קרן מבטחים ייצגה עו"ד ענבל לוי, ואת האישה - עו"ד אסף כהן.