סמנכ"ל הכספים של טבע, אייל דשא, ישלם מס בשיעור כולל של 2 מיליון שקל בגין מימוש אופציות שקיבל מחברת צ'ק פוינט כאשר שימש כסמנכ"ל הכספים שלה. שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים,
מרים מזרחי, דחתה (2.12.12) את ערעורו של דשא על השומה שהוציא לו פקיד שומה ירושלים 1.
בשנת 2002 קיבל דשא 175,000 אופציות של צ'ק פוינט ומאוחר יותר המיר אותן למניות. בשנת 2004 מימש דשא 25,000 אופציות, ובשנים 2007-2005 מימש 50,000 אופציות מדי שנה. המחלוקת בינו לבין פקיד השומה נסובה על השנים 2006 ו-2007.
בשנת 2006 הסתכמה הכנסתו של דשא מן המימוש ב-2,033,228 שקל, ופקיד השומה חייב אותו במס של 996,282 שקל. בשנת 2007 הסתכמו הכנסותיו מן המימוש ב-2,096,874 שקל, ופקיד השומה חייב אותו ב-1,006,500 שקל. דשא טען, כי עליו לשלם רק 475,572 שקל בגין שנת 2006 ו-481,023 שקל בגין שנת 2007. בסך-הכל דרש פקיד השומה מדשא 2,002,782 שקל, בעוד לשיטתו של דשא חיובו היה 956,595 שקל בלבד - 48% מן הסכום שקבע פקיד השומה.
נימוקי השומה גילו, כי לטענת רשות המיסים לא הצהיר דשא בשנת 2006 על הכנסה בסך 312,000 שקל שהייתה לו כדירקטור בחברת אי.סי.איי. פקיד השומה ציין, כי הוא הוסיף סכום זה להכנסותיו של דשא "בהתאם למקורות המידע" שלו. הנימוקים כללו גם נתונים על שכרו כ-CFO של צ'ק פוינט באותן שנים: הוא קיבל 1.7 מיליון שקל בשנת 2007 ו-1.65 מיליון שקל בשנת 2006.
המחלוקת בין דשא לבין פקיד השומה נבעה מן הרפורמה שהונהגה בשנת 2003 במיסוי רווחי הון, וליתר דיוק - מהוראות המעבר שנכללו ברפורמה. פקיד השומה טען יש למסות את האופציות כרווח הון ושעל דשא לשלם בגינן את המס השולי המלא, ואילו דשא טען שהמיסוי צריך להיות לינארי ולהתייחס בנפרד לכל שנה. מזרחי קבעה, שפירושו המילולי של דשא להוראת המעבר הוא אפשרי, אך מעורר קשיים. עוד ציינה, כי בתי המשפט כבר העדיפו בסוגיה זו את פרשנותו של פקיד השומה.
דשא, אשר יוצג בידי עו"ד אודי ברזלי, חויב בתשלום הוצאות בסך 12,000 שקל. את פקיד השומה ייצגו עוה"ד ניר סרי וריצ'ארד סאלח.
