הגדרת סוף היום בקהילות ישראל היא קריטית. זוהי למעשה נקודת הזמן בה יודעים דתיים מתי יום נגמר ומתי יום מתחיל. מכאן נגזרים גם דיני ההלכות לגבי זמן כניסת שבת, יום טוב וימי צום. מאז ומעולם, ובכל קהילות ישראל, נקבע סוף היום בצאת הכוכבים אשר מתאפיין בראיית שלושה כוכבים בשמיים. הגדרה זו החלה להתערער כאשר כמה מפוסקי ההלכה האחרונים טענו כי לאור דברי רבנו תם יש להחמיר ולאחר את זמן סוף היום בעוד כשלושת רבעי שעה.
הרב אליהו רחמים זייני, ראש הישיבה הגבוהה וההסדר 'אור וישועה' בחיפה, הוציא ספר חדש שמוכיח כי עיון מדוקדק בדבריו של רבנו תם אינו משאיר כל ספק כי העמדה שיוחסה לו להוצאת צאת הכוכבים איננה נכונה, ומדובר למעשה באי הבנה היסטורית.
הספר, "בין השמשות והדלקת נרות", מכיל את כל הפסיקה לאורך הדורות ועד לרבנו תם. תחילת הסוגיה היא במסכת שבת בה דנו בהגדרת פרק הזמן של המעבר בין היום ללילה, המהווה ספק אם הוא נחשב מהיום או מהלילה. פרק זמן זה קרוי בפי חז"ל 'בין השמשות'. פרק הזמן הוגדר על-ידי רבי יהודה כפרק הזמן שבין שקיעת החמה ובין הופעת שלושה כוכבים בינוניים. זמן זה אורך כשלוש עשרה דקות וחצי. על קביעת זמן זו עורר רבנו תם שאלה קשה, שהרי במסכת פסחים קובע רבי יהודה כי מרגע שקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חולפות לא פחות מ-72 דקות.
כדי ליישב סתירה קשה זו, קבע רבנו תם ששני פרקי זמן שונים קרויים בשם 'שקיעת החמה'. מרגע קביעתו זו ועד היום נשפכו נחלי דיו כדי להסביר עמדתו בדייקנות, וגם כדי לקבוע האם הלכה כעמדתו או לא. אולם במסגרת המאמצים הבלתי פוסקים להבהיר עמדתו זו, רבים יצרו בשמו עיתוי נוסף ל'צאת הכוכבים', והוא אותו עיכוב של הגדרת הזמנים של "צאת הכוכבים" והגדרת סוף היום. לכן למעשה רגע סיום השבתות והימים טובים הוא צאת הכוכבים הרגיל, כפי שהיה מקובל כמעט בכל קהילות ישראל מאז ומעולם, כלומר בהופעת שלושה כוכבים בינוניים. לדברי הרב זייני, אין שום מקום להמצאת חומרות חסרות כל בסיס המכבידות על כל אדם ירא שמיים.
ספרו של הרב זייני בא להוכיח עמדה זו מבלי להשאיר כל ספק אצל הקורא, ומתוך תקווה שבזה יושם קץ למה שהוא מכנה "ויכוחי הסרק בנידון".