הבעייתיות שבהגשת תביעות ייצוגיות שאינן "מבושלות" די הצורך, שבה ונחשפת בהחלטה קצרה (10.12.12) של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ענת ברון. אותה החלטה גם מגלה שוב כיצד תובעים ייצוגיים דואגים לעצמם הרבה יותר מאשר לקבוצה אותה הם מתיימרים לייצג.
בני הזוג גילי ואמיר לוי הגישו בינואר השנה בקשה לתביעה ייצוגית בסך 287 מיליון שקל נגד חברת הוט, בנימוק שהיא מעלה את דמי המנוי ללא הודעה מראש, גובה דמי מנוי גם בגין תקופות של תקלות ואינה שולחת חשבוניות מס כחוק. ואולם, הם ביקשו להסתלק ממנה לאחר שגילו - רק לאחר הגשתה - שאין עילת תביעה משותפת לכל חברי הקבוצה. הוט כמובן שמחה על הבקשה, ואף הסכימה לשלם 28,000 שקל לבני הזוג ו-52,000 שקל לבאי-כוחם.
אלא שברון לא הייתה חותמת גומי. "הצגה זו של הדברים היא מטעה, בלשון זהירה, כאשר בשום מקום לא צוין כי המבקש מס' 2 הוא גם מי שמייצג את המבקשים שהם בני זוג. המשמעות היא שההפרדה שעושים הצדדים בסעיף 18 לבקשת ההסתלקות בין התשלום למבקשים לבין התשלום לבא כוחם היא מלאכותית, שעה שהכספים מיועדים למעשה לאותו כיס. למצער ניתן היה לצפות שהדברים יובאו לידיעת בית משפט באופן מפורש, ולא כך נעשה".
חוץ מזה, קבעה ברון, הסכום המבוקש מוגזם מאוד. בקשת ההסתלקות הוגשה בשלב מוקדם מאוד, עוד בטרם הגיבה הוט על התביעה עצמה, ויש גם להביא בחשבון את ההתנהלות הפגומה של לוי. לפיכך פסקה להם 30,000 שקל בלבד.
במבט מן הצד, החלטתה של ברון מעלה תהייה. אם כבר, היה מקום לחייב את לוי בתשלום הוצאות. הם הגישו בקשת סרק חסרת בסיס, הסתירו מידע חשוב מבית המשפט, ולכאורה קיבלו הבטחה לתשלום אישי משמעותי תמורת הסרת התביעה. אולי אפילו היה מקום להורות על בדיקה וחקירה מעמיקות יותר לנוכח מה שנראה כשיבוש הליכים בדמות מחיקת תביעה תמורת תשלום, או כסחיטה אם ללוי היה ידוע שתביעתם חסרת שחר. במקום זאת, לוי מקבלים עשרות אלפי שקלים - מה שרק יעודד "תובעים" נוספים ללכת בעקבותיהם.
