"מקווים שהציונות הדתית תנהיג את המדינה"

פרופ' יוסי כץ, ראש הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר- אילן, אמר: "הציונות הדתית חייבת להתחבר אל העם. רוב העם אינו ציוני דתי וגם איננו חרדי . במהלך ההתבדלות שלנו הפקרנו את היהדות החילונית, אנחנו לא נמצאים בתוכה ואני קורא לציבור הדתי לגור יחד ולחיות יחד עם האוכלוסיה החילונית". כץ הוסיף: "אני אומר את זה כמי שעשה מעשה. גרתי 25 שנה באפרת ולאחר ההינתקות החלטתי לעבור לגור עם האוכלוסיה החילונית ועברתי לכפר תבור שגם שם יש צימאון ליהדות. ואם אנחנו לא נמצאים במקומות הללו של האוכלוסיה החילונית, אז חודרות אליה אוכלוסיות בסגנון של משיחיסטים וזה רחוק מהמציאות ואין ואקומים. לכן הציונות הדתית לא יכולה ללכת עוד בתפישה המגזרית המתבדלת, אלא להתחבר לאוכלוסיה החילונית". פרופ' אליעזר דון יחיא מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר- אילן ניסה להסביר את הירידה בכוחן של המפלגות הציוניות דתיות עד היום, עם ריצתו של נפתלי בנט בראשות הבית היהודי. לדבריו, ההסבר לדלדול כוחן של המפלגות הציוניות הדתיות טמון בעובדה שהבוחרים חשו שהם בטוחים מספיק בתהליך השתלבותם במעוזים המרכזיים כגון מערכת המשפט, הצבא ואף התקשורת " יש להבדיל בין תופעת בנט לתופעת התרופפות התמיכה במפלגות הדתיות והנכונות לחצות את הקווים, בעצם יש כאן רצון משותף של ריצה למרחב על-ידי אלו שנטשו את המפד"ל והלכו לתמוך במפלגות מבחוץ . כאן ההנהגה החדשה של המפד"ל והבית היהודי רוצה לעשות את הפריצה מתוך המחנה ולהרחיב את שורותיה , ימים יגידו למה זה יוביל?" פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה בבר- אילן התייחס למיקומה במקום גבוה של איילת שקד למרות שאינה מגדירה את עצמה דתית. " מועמדת חילונית המתגברת על שתי מגבלות, גם אישה וגם חילונית ולמרבה הפלא נתמכת במקומות הנחשבים חרד"ליים (חרדים לאומיים). אפשר להסביר את התמיכה החרד"לית בה בשני טעמים: רצון להתחבר לעם ישראל ,היא מייצגת את הנושא של ארץ ישראל וכמובן התמיכה של בנט בה כך שהיא נישאת על גבי ההצלחה של בנט". ד"ר ניסים ליאון מהמחלקה לסוציולוגיה בבר- אילן ציין כי "המפלגות הדתיות בישראל הן חלק בלתי נפרד מהשלטון. ככאלה, הן נדרשות לתמרן בין סקטוריאליות לממלכתיות. המפלגות הציוניות דתיות יידרשו לשדר ממלכתיות ולפעול בצורה סקטוריאלית. המפלגות החרדיות יידרשו לשדר סקטוריאליות אך לפעול גם בצורה ממלכתית. עוד הוסיף ד"ר לאון: "הישרדותן של המפלגות הדתיות יהיה תלוי גם ביכולתן להרחיב את השורות, או במילים אחרות: לצאת מהקופסה האלקטוראלית. שס החרדית-מזרחית עשתה את זה מ-1984, עם פנייתה לציבור המסורתי-מזרחי. יכול ויהדות התורה תידרש לעשות כן עם פנייתה אל הציבור החרדי החדש, זה שעובד ולומד או כפי שהוא מכונה המעמד הבינוני החרדי. במידה רבה הבית היהודי כבר עשה זאת עם שילובה של אישה חילונית, צעירה ואקטיבית במקומות הריאליים". פרופ' דב שוורץ, ראש היחידה ללימודים בין- תחומיים באוניברסיטת בר- אילן, דיבר על החינוך הציוני הדתי. "הטענה היא, שראשי חינוך זה במשך עשרות שנים עיצבו מדיניות שלפיה על הדת לכבוש את תחומי החיים. מאחר שחלק ניכר של תלמידי החינוך הציוני הדתי היו פשרנים מבחינה דתית, נוצר פער בין האידיאולוגיה לבין המציאות. הפער הזה אפשר לחינוך הדתי האלטרנטיבי (רשתות 'נועם', 'צביה', אמי"ת) להשתרבב לתוך המערכת, ובאופן זה הכשיל החינוך הציוני הדתי את עצמו. הקיצוניות של החינוך הממלכתי הדתי הייתה גם הבסיס לאירועים של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, לאמור 'גוש אמונים' והאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה". פרופ' שמואל סנדלר ציין לסיכום: "השאלה היא האם דתיים לאומיים חייבים לדאוג לאינטרסים של הציונות הדתית כאשר הם נמצאים במסגרות לא דתיות (דוגמת הליכוד ויש עתיד). בסך-הכל, לציונות הדתית היה חלק הארי בבניית מודל של שיתוף פעולה בין דתיים לחילוניים (מודל ההסדרה) המהווה בסיס לשמירת האופי היהודי של המדינה".