עובד במכון הביולוגי סבל מהתנכלות מצד הממונים עליו, לאחר שהעיד לטובתה של עובדת אחרת אשר טענה להטרדה מינית מצד אחד הממונים. המכון עצמו לא פעל למניעת ההתנכלות, ובטיפולה של נציבות שירות המדינה בתלונתו נפלו פגמים רבים. כך קובעת (13.12.12) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, לאה גליקסמן.
פרחי רצון העיד לטובתה של נ"כ בתלונתה נגד אורי קבילו, הממונה על רצון, בטענה להטרדה מינית. ההליך המשמעתי נגד קבילו הסתיים בנזיפה ובאי-קידומו למשך חמש שנים, לאחר שנקבע שהוא אשם רק בהתנהגות שאינה הולמת. בית הדין מעיר בנושא זה, כי היה ראוי שהוועדה הפריטטית אשר דנה בעניין, תשמע גם את נ"כ בטרם תחליט.
בעניינו של רצון קובעת גליקסמן, כי לא כל המעשים שייחס לקבילו ולממונה עליו, מנחם אברהם, היו בגדר התנכלות אך חלקם אכן היו כאלו. כך לגבי האיסור שהוטל עליו לעבוד בימי שישי (כשעות נוספות), חיובו לדווח על כל יציאה מן המכון ופעולות לבידודו החברתי. לעומת זאת, השיפוץ במשרדו והוויכוח הקשה שהיה בינו לבין אברהם, ואשר לטענת רצון גרם לו להתקף לב, לא היה התנכלות אלא ויכוח שכמותו מתרחשים מדי פעם במקומות עבודה.
גליקסמן מוסיפה: "המכון לא טיפל כראוי בתלונתו של התובע על התנכלות. הבירור שנערך לגבי תלונתו בחודש אוקטובר 2002 לא היה בירור ראוי, שכן הוא התמצה בבירור תלונותיו של התובע עם הנילונים, אשר כנגדם הוגשה תלונתה של נ"כ בנציבות שירות המדינה. לאחר שנתקבלה פנייה של הנציבות בעניין בחודשים פברואר 2003 ואפריל 2003, לא נערכו כל בדיקה או בירור של תלונתו של התובע, ופעילות המכון התמצתה ב'התכתבות עניפה' עם נש"מ".
על טיפולה של הנציבות בתלונותיו של רצון, אומרת גליקסמן, כי נפלו בו ליקויים רבים. "תחילה, פניותיו של התובע בעניין ההתנכלות כלפיו לא זכו להתייחסות ולטיפול כלשהו. גם לאחר שזומן התובע להעיד על התנכלות כלפיו, בחודש נובמבר 2002, לא טופלה תלונתו כראוי. כך, התלונה כלל לא נבדקה ונחקרה במשך מספר חודשים, ואילולא פניותיה החוזרות ונשנות של שדולת הנשים ספק אם תלונתו הייתה זוכה לבירור בכלל; נש"מ לא בדקה את תלונתו של התובע בעצמה אלא הסתמכה על בדיקת הנהלת המכון, בעוד שבנסיבות המקרה ותוכנה של הודעת התובע היה עליה לערוך חקירה עצמאית; לא נבדקו טענות מהותיות של התובע בהתייחס לתלונת ההתנכלות; נש"מ לא ערכה כל בקרה על אופן בירור טענות התובע על-ידי המכון".
גליקסמן החליטה להטיל חיוב אישי על קבילו ואברהם, אשר יפצו את רצון ב-40,000 שקל וב-20,000 שקל (בהתאמה). כמו-כן, חויבו השניים והמדינה לשלם לו הוצאות בסך 20,000 שקל. רצון, אשר יוצג בידי עו"ד אודליה לוי-אטינגר, תבע כ-500,000 שקל.
