לא תפורסם חוות הדעת על הווקף בהר הבית

חוות דעתו של מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס, על העבודות שביצע הווקף בהר הבית בשנים 2007-2001 לא תפורסם במלואה. כך קבע (27.12.11) בית המשפט העליון, בדחותו את בקשת תנועת נאמני הר הבית לפרסם אותה במלואה. לינדנשטראוס הכין את חוות הדעת לבקשת ועדת הכנסת לביקורת המדינה, וזו החליטה ביולי השנה לפרסם רק את תמצית חוות הדעת. החלטה זו התקבלה בהתאם לעמדתם של רוב גורמי הממשלה הנוגעים בדבר, ובהם משרד ראש הממשלה, משרד החוץ והמשטרה, בעוד השב"כ הביע את דעתו שאין מניעה לפרסם את הדוח. השופט יורם דנציגר עומד באריכות על עקרונות חופש הביטוי וחופש המידע, באומרו: "בלא מידע - אין דעה; ובלא דעה - אין ביטוי". לדבריו, "חופש המידע חיוני על-מנת לקיים ביקורת ציבורית אפקטיבית על רשויות השלטון. הזרמת מידע מהרשות הציבורית אודות אורחותיו של השלטון נדרשת על-מנת שיוכל הציבור לגבש דעה מושכלת - ובעקבותיה לערוך בחירה דמוקרטית מושכלת - בנושאים המצויים על סדר היום הציבורי". עוד מדגיש דנציגר את חשיבות פרסום דוחותיו וחוות דעתו של מבקר המדינה, באומרו: "הפרסום חושף לפני הציבור את אופן התנהלות הרשות, על כשליה ומחדליה, וכך מאפשר דיון ציבורי והפעלה של ביקורת אפקטיבית על הרשות המינהלית. באופן זה תורמת חשיפת המידע להגברת אמון הציבור בשלטון ולקיומה של תרבות שלטונית ראויה. חשיפת ממצאי הביקורת עולה בקנה אחד גם עם העיקרון לפיו הרשות פועלת כנאמן הציבור. מעבר לכל אלו, לחשיפת דוחות הביקורת ערך נוסף - היא יוצרת תמריץ חשוב להפנמת ממצאי הביקורת וליישום מסקנותיה בקרב הרשות המינהלית". ואולם, מדגיש דנציגר, עקרונות אלו עשויים לסגת כאשר קיימת ודאות קרובה לפגיעה באינטרסים חיוניים אחרים, ובמקרה הנדון - בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. הוא מקבל את נימוקיהם של הגורמים שהתנגדו לפרסום: "עמדה זו התבססה על הרגישות הנודעת לעניינים הקשורים להר הבית; רגישות שבעטיה כל סוגיה הקשורה להר הבית כרוכה בשיקולים מדיניים ופוליטיים כבדי משקל". דנציגר מזכיר, כי בית המשפט העליון כבר ציין את רגישותו המיוחדת של הר הבית וקבע, "כי נוכח אופיה של סוגיה זו, אשר מערבת שיקולים מדיניים ופוליטיים לבר-משפטיים, יש להותיר לרשויות הנוגעות בדבר מרחב שיקול דעת רחב בפתרונה". לבסוף אומר דנציגר, כי החלטת הוועדה התקבלה לאחר דיונים מעמיקים ולא נפל בה פגם מינהלי המצדיק את ביטולה. בג"ץ החליט שלא להטיל הוצאות על התנועה, אשר יוצגה בידי עו"ד נפתלי ורצברגר. הוועדה לביקורת המדינה יוצגה בידי היועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, ומשרד המבקר - בידי עו"ד תדמור עציון.