כדי שחברה תוכל לחלק רווחים היא צריכה לעמוד במבחן הרווח ובמבחן יכולת הפירעון. מה קורה כשאין רווח בספרים אבל קיימת ציפייה לרווחים בעתיד? האם נטילת חוב, גם לשם חלוקת דיבידנד, לגיטימית מצידן של חברות והאם הדבר משרת את בעלי המניות מחד-גיסא ואת בעלי החוב מאידך-גיסא?
אלו הן השאלות העיקריות בהן עסקו חברי הפאנל בנושא "חלוקת דיבידנד כמקור למינוף עסקות" , שהתקיים אמש במסגרת מפגש הסיום של תוכנית דירקטורים ונושאי משרה בכירים בתאגידים בלהב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.
פרופ'
יוסף גרוס, מייסד ויו"ר משרד עו"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', הנחה את הפאנל בו לקחו חלק פרופ' ישראל (איזי) בורוביץ', רו"ח רגינה אונגר, פרופ' אהוד קמר ועו"ד
איתן גרינברג.
פרופ' אהוד קמר מאוניברסיטת תל אביב טען כי בדר"כ לא זו המכשלה שתעצור את חלוקת הדיבידנדים וכי המכשול העיקרי בחלוקה הוא השאלה האם החברה תוכל לפרוע את החוב לאורך זמן.
גם רו"ח רגינה אונגר תמכה בגישה זו ואף טענה כי היא איננה שותפה לעליהום שיש במשק לגבי חלוקת דיבידנדים. לדבריה, הדיבידנדים משרתים את כל בעלי המניות וזוהי דרך לגיטימית לראות החזר להשקעה ועוד היא הוסיפה כי גם היא חושבת שמבחן יכולת הפרעון הרבה יותר רלוונטי מהרווחיות" "אני מצדיקה חלוקת דיבידנד כאשר יכולת הפרעון היא רלוונטית וגם במקרה בו מוצגת איתנות פיננסית".
הפאנל שהתייחס למקרים של בזק ושל דלק עורר דיון סוער בו השתתפו בוגרי תוכנית הדירקטורים שאך הסתיימה. בין הבוגרים ניתן היה להבחין באסף בן-דב, מנכ"ל המשביר לצרכן.
