בית המשפט יתערב בממצאיו של שמאי או מעריך שמינו הצדדים רק בנסיבות יוצאות דופן של חריגה מסמכות, חוסר הגינות, חוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת או מירמה, או במקרים נדירים של טעות גסה. כך שב וקובע (31.12.12) שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, באמצו את המדיניות שקבע בעבר בית המשפט העליון.
דנציגר מנמק מדיניות זו: "מדובר בראש ובראשונה במדיניות שיפוטית שמכבדת את רצון הצדדים להפנות סוגייה מסוימת להכרעתו המחייבת והסופית של צד שלישי (יהיה כינויו 'מעריך', 'שמאי', 'מפקח' או 'מומחה'). מנגנון הכרעה שכזה הינו חלק מהאוטונומיה של הצדדים לקבוע לעצמם - בין אם במסגרת הסכם ובין אם בתקנון חברה - את 'כללי המשחק', על כל הסיכונים והסיכויים שנובעים מכך.
"...שנית, מדובר במדיניות שיפוטית שמכירה בקיומם ובחשיבותם של מנגנוני הכרעה לבר-משפטיים מקצועיים ומהירים, כאשר מדובר בשאלות שבהן ההכרעה במחלוקת מחייבת מומחיות בתחום ספציפי, וכאשר הצדדים מלכתחילה בוחרים בשמאי או במעריך עקב המומחיות שיש לו באותו תחום".
בהמשך דבריו מחדד דנציגר: "לא די בטענת טעות פוטנציאלית שנפלה בהכרעתו של שמאי או מעריך מוסכם, הכרעה אשר הצדדים קבעו שתהיה סופית ומחייבת, כדי להקים עילת התערבות של בית המשפט. על הצד שמבקש בדיעבד 'לפתוח' את ההכרעה הסופית להראות שנפלה בה 'טעות גסה' או שהייתה חריגה מסמכות. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בטענה בדבר טעות באופן הפעלת שיקול הדעת המקצועי של השמאי או המעריך בסוגיה שמצויה במובהק בסמכותו מכוח הסכמת הצדדים ומכוח מומחיותו בה".
הדברים נאמרו בהחלטתו של דנציגר לדחות ערעורים הדדיים של יעקב מזרה ומשה דהן, שהיו שותפים בחברה שהעניקה שירותי אחזקה ואריזה למפעלים בדרום הארץ, על פסק דין בנוגע למסקנותיו של רו"ח גדעון מאס שחישב את זכויותיו של דהן בחברה. דנציגר קבע, כי מאס - לו הוא חולק שבחים רבים - חרג מסמכותו בנושא אחד ובצדק ביטל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את החלטתו באותו נושא, וכי אין עילה לבטל את יתר קביעותיו.
