"הומור לא ראוי שאין לו מקום" - כך מכנה (3.1.13) נציב תלונות הציבור ברשות השנייה, דוד רגב, "ראיון" שערכו שי גולדשטיין ודרור רפאל בתוכניתם ברדיו ללא הפסקה עם נהג קטר ש"עבודתו" היא הובלת יהודים למחנות ההשמדה בתקופת השואה.
ה"ראיון" התיימר להיות תגובה סאטירית למקרה בו סירב נהג של הרכבת הקלה לעצור רכבת בה נותר לבדו ילד קטן. ה"מרואין" הוצג כנאצי בכל מבטא גרמני כבד וקול צווחני, ודבריו תובלו ברמיזות לעבודתו כמוביל יהודים למחנות. מנכ"ל התחנה, אייל פאר, טען שמדובר בתוכנית סאטירית, אך אמר כי אף ששי ודרור מאמינים בכל ליבם שמותר להשתמש בשואה בהקשרים מסוימים, הם יפעלו בעתיד ברגישות רבה יותר.
בתשובתו למתלונן, אליהו בן-חנן, מציין רגב את תופעת ההומור היהודי בשואה, כפי שנחקרה בידי
איתמר לוין (כתב News1). אולם, הוא אומר, יש לבחון מהם גבולותיו של הומור זה. "הומור העוסק במכונת ההשמדה הנאצית, ברכבות המוות, בארובות העשנות, בתהליך ההשמדה, הוא הומור לא ראוי שאין לו מקום... רבים מהם [מהניצולים] היו על אותן רכבות מוות והקול הצווחני המזרז אותם לעלות אינו בגדר הצלה משעשעת אלא סיוט מתמשך".
לדברי רגב, הומור הוא חלק בלתי נפרד מחופש היצירה והביטוי במדינה דמוקרטית, כל עוד אינו משפיל ופוגע. "מערכון זה היה פוגעני, אך אני מקבל את פעולת ההבהרה שביצע הזכיין אצל מנחי התוכנית ואת הודעתם כי יפעלו בנושא זה מעתה ברגישות גדולה יותר ומברך על כך".
לסיום אומר רגב, כי הוא מפנה את תשומת ליבן של מוסדות
הרשות השנייה לסוגייה, וסבור כי יש מקום לעורר דיון ציבורי בנושא של הומור ושואה. "מן הראוי שדיון זה יסייע בקביעת גבולות להומור העוסק בשואה באמצעות קוד אתי או בכל הסכמה אחרת בין הגופים המשדרים לגורמים המפקחים".
