שמחיוף סיפר (15.4.10), כי אנשי אגף הגזברות – עליהם היה ממונה כמחזיק תיק הכספים בעיריית ירושלים – פנו אליו ואמרו שהיטלי ההשבחה מפרויקט
הולילנד מתעכבים. מכיוון שמדובר היה במקור כספי משמעותי, המשיך שמחיוף, הוא חשש שהעיכוב עלול לפגוע במוסר התשלומים של העירייה או בתשלום המשכורות לעובדיה, ולכן הינחה את אנשי הגזברות להיפגש עם יזמי הולילנד כדי להגיע להסכמה. הוא עצמו השתתף בפגישה או שתיים בנושא, ולדבריו גם רבין נכח בהן. לאחר זמן מה נמסר לו שהושגה הבנה בדרג המקצועי, ולדבריו זו הייתה מעורבותו היחידה בנושא הולילנד.
בהמשך אותה חקירה אישר שמחיוף, כי חתם ביוני 2005 בשמה של העירייה על הסכם הפיתוח מול הולילנד תיירות והולילנד פארק. "בכל יום היו עולים ללשכתי עשרות ולפעמים אף מאות מסמכים לחתימה, לאחר שחתמו לפני לפחות שלושה או ארבעה פקידים ובראשם גזבר העירייה", הסביר. "במאה אחוזים מהמקרים אני חותם בלנקו, כי סמכתי בסמכות מלאה על הדרג המקצועי שבדק כל מה שצריך לבדוק לפני שהעלה את המסמך לחתימה".
החוקרים הסתמכו (16.4.10) על יומנו של ש"ד וטענו בפני שמחיוף, כי נפגש עימו פעמיים בנובמבר 2005 לדיון בנושא היטלי ההשבחה. ואולם, ביומנים – שכיום מודה המדינה שהם אינם אותנטיים – נרשם שהפגישות היו עם ישראל שמחיוף.
אלי שמחיוף הכחיש והוסיף: "הוא אפילו לא יודע איך קוראים לי. שים לב".
בחקירתו ב-2.5.10 הסביר שמחיוף מדוע בחקירתו הקודמת (20.4.10) שמר על זכות השתיקה. לדבריו, לאחר מעצרו הוא ישן בצינוק והיה צריך "להפוך עולמות" כדי לקבל אוכל כשר. "הכניסו אותי לתא הפרדה שבו יושבים אסירים מסוכנים ברמות כאלה ואחרות... ישנתי בכל הלילות עם אסירים מסוכנים עם דם על הידיים, סוחרי סמים, מנהלי ארגוני פשע אשר יושבים עשרות שנים בכלא". חשודים אחרים שוחררו, הוסיף שמחיוף, והוא הוחזק במעצר. "מסקנתי היא שהמטרה הייתה לשבור את רוחי ולנסות להפעיל עלי אמצעי לחץ". רק לאחר ששוחרר למעצר בית, הסכים לחזור ולשתף פעולה עם החוקרים.
בחקירה זו אישר שמחיוף, כי פרט צ'קים עבור רבין בגמ"ח בירושלים, לאחר שרבין טען שהוא שרוף בצ'יינג'ים בבני ברק. החוקרים טענו שמדובר היה בכספי השוחד שקיבל שמחיוף, אך הלה עמד על הכחשתו. החוקרים הציגו בפניו צ'קים של ש"ד בסכום כולל של 80,000 שקל שעל גבם נרשם שמו, ושמחיוף אמר שייתכן שמדובר בצ'קים שפרט עבור רבין.