פרס ניסה לטרפד חקירת היעלמות ילדי תימן

מקובל לחשוב שעיקר פרשת ילדי תימן התרחשה בשנים 1954-1948, אך היא למעשה החלה ב-1920. עד היום, הפרשה הותירה שאלות רבות לגבי אופן היעלמותם של ילדים ותינוקות שנרשמו כמי שנפטרו על-ידי מדינת ישראל, בעוד הם נחטפו או נמסרו לאימוץ. ביום עיון שנושאו "פרשת ילדי תימן: היבטים משפטיים ותרבותיים" שייערך (יום ג', 8.1.13) באוניברסיטת בר-אילן, ידונו המשתתפים בהשלכות ובנסיבות הפרשה. בין היתר, יעסקו במפגש הראשון בין התימנים לציונות, ינותח דוח ועדת החקירה לעניין היעלמותם של ילדי תימן, המשורר טוביה סולמי יקריא שירים בנושא ויוקרן סרט דוקומנטרי שהוא מסע ויזואלי בדרך שבה הובלו הילדים התימנים האבודים שנעלמו בשנות ה-50. הכינוס בשעה 14:00, באולם מינץ. הנואם העיקרי יהיה ד"ר דב לויטן שצפוי לדבר על הניסיון של הנשיא שמעון פרס, שכיהן כראש הממשלה בשנות השמונים, למנוע את החקירה בנושא ילדי תימן הנעדרים. ב-1985 חודשה פעילותה של ועדה ציבורית שנייה, לאחר שפרס מנע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה הוקמה בשליטה של ראש הממשלה דאז, שהפקיד את הנושא בידי שר הקליט דאז, יעקב צור, למרות שלא היה למשרד זה קשר ישיר עם הנושא, בפרט לנוכח העובדה שמדובר בעשרות שנים אחרי העלייה מתימן, שעה שאפשר היה להפקיד את הטיפול בנושא בידי שר המשטרה או שר הבריאות למשל. בין השנים 68'-67' פעלה ועדה ציבורית ראשונה (בהלול-מינקובסקי) בנושא ילדי תימן. אנשיה עשו עבודה די טובה אך אנשיה לא הגיעו לכל הנתונים והמסמכים. את הוועדה הקימו שר המשפטים שפירא ושר המשטרה בכור שטרית. פרס עצמו אומנם היה צעיר באתה תקופה של שנות החמישים ושימש כמנכ"ל משרד הביטחון. אולם הוא היה מזוהה פוליטית עם שלטון מפא"י. ממצאי ועדת פרומקין (סבא של כרמי גילון) בנושא החינוך לעולים הובילו להפלת ממשלה ולבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951. היה בכך די כדי ללמד את מפלגת השלטון לקח ולפיו לא פותחים תיבות פנדורה. את פרס החליף ברוטציה יצחק שמיר. אל שמיר העסוק התקשה ד"ר לויטן להגיע, אך לבסוף הצליח לעשות זאת ב-1988 כראש ממשלה. הוא לא התלהב לחקירת הנושא אך גם לא התנגד להקמת ועדה. עם זאת, לא הייתה נכונות לבצע בדיקות דנ"א בשמונים ושישה הורים למקרה שבניהם יימצאו. השלישית הייתה ועדה ממלכתית בראשות שלגי שהוקמה באמצע שנות התשעים, לאחר אירועי יהוד בתקופת ממשלת רבין. 70-65 ילדים לא נמצאו. כיום לא ידוע גורלם של 83 ילדים. אחד הנואמים בכינוס הוא ד”ר רפי שובלי, מעמותת "אפיקים" ופעיל חברתי. שובלי טוען כי ישנו קונצנזוס בציבור המזרחי שהפרשה לא נפתרה לעומת המנהיגות הסבורה שכן. "לא מדובר רק באירוע שקרה לפני 60 שנה, יש לו משמעות גם כיום מבחינה תרבותית, סוציולוגית ופוליטית - במובן הרחב. הבנת העבר מאפשרת לנו להבין את ההווה בצורה מעמיקה ומשמעותית הרבה יותר מכפי המקובל. הבנה זו חיונית אם ברצוננו לתקן את הקיים לעתיד משותף וטוב יותר. בנושאים אלו אגע בהרצאתי על המפגש בין התימנים לציונות", אמר שובלי. ד"ר רפי שובלי הוסיף כי פרשת ילדי תימן ופרשות אחרות כדוגמתה יכולות היו להעצים את המחאה החברתית שהתקיימה בקיץ שעבר. "פרשת ילדי תימן היא ויכוח על אי-צדק הכרתי, אי הצדק ההכרתי משמש, בחברה הישראלית, כהצדקה לאי הצדק החלוקתי. לדבריו, פרשה זו מדגימה את הבעייתיות של חלוקת המשאבים לא רק בעבר אלא גם בעתיד: "כבר נאמר - 'מי ששולט על העבר שולט על העתיד", אומר ד"ר שובלי.