עורך דין שגרם בצורה מלאכותית לדחיית דיונים ישלם לאוצר המדינה 3,500 שקל. כך קבעה (9.1.13) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מיכל ברק-נבו.
עו"ד לואי זידאן קיבל עליו את ייצוגו של אחמד אבו-עסבה לאחר שהלה הודה באשמה במסגרת הסדר טיעון והופיע לראשונה בדיון שנקבע לטיעונים לעונש, בינואר 2012. זידאן ביקש לאפשר למרשו לחזור בו מהודאתו, ולאחר שבקשתו נדחתה - ביקש ארכה בנימוק שעליו ללמוד את תסקיר שירות המבחן. ברק-נבו העירה שהיה עליו להתכונן מראש, אך הסכימה לדחות את הדיון ליום המחרת. זידאן הודיע שלא יוכל להתייצב, אך ברק-נבו הבהירה שהתאריך הבא הפנוי ביומנה הוא רק בחודש אוקטובר, ולכן אמרה לזידאן שעליו לבחור בין טיעונים בו ביום (לאחר הפסקה) או שיודיע באיזו שעה יוכל להתייצב למחרת.
בשלב זה ביקש זידאן מברק-נבו לפסול את עצמה, והפריע לה בכתיבת ההחלטה בה דחתה את בקשתו. היא ציינה בהחלטתה, כי הודעתו של זידאן שיערער על ההחלטה אם לא תתקבל בקשתו, מלמדת שכל מטרתה היא להשיג דחייה בכל מחיר ואין היא נובעת מחשש אמיתי למשוא פנים. זידאן אכן הודיע שבכוונתו לערער על ההחלטה, ולברק-נבו לא הייתה ברירה אלא לדחות את הדיון עד להחלטה בעליון. בפועל לא הוגש הערעור, שכן זידאן איחר בהגשתו ולא קיבל את הארכה שביקש.
גם בדיון שהתקיים בסופו של דבר באוקטובר 2012 ביקש זידאן דחייה נוספת וביקש להציג ראיות חדשות, ושתי הבקשות נדחו. לאחר שברק-נבו הטילה על אבו-עבסה עבודות שירות, היא נענתה לבקשתו של זידאן לדחות את ריצוין - ואז ביקש דחייה נוספת, אך הפעם נדחתה בקשתו.
בהחלטתה לחייב את זידאן בהוצאות אישיות אומרת ברק-נבו, כי הוא נמנע מלהשיב עניינית לשאלתה מדוע עליה להימנע מצעד זה, ובמקום זאת פתח מחדש באותם ויכוחים שכבר הוכרעו. "דומה כי עשה שימוש לרעה בהליכי המשפט, כאשר העלה - ללא כל בסיס אמיתי - טענה כי ברצונו לערער על החלטה בעניין פסילה, טענה שהיא בין הבודדות שהחוק מורה לגביהן כי ברירת המחדל תהיה הפסקת המשפט עד בירורן, אלא אם יחליט השופט, מנימוקים שירשמו, כי יש להמשיך במשפט", היא אומרת.