מזג אוויר כבר מזמן נחשב לגורם פוטנציאלי למיגרנה, אך מחקר חדש גילה קשר בין ברקים, במיוחד, להתחלת כאב הראש הנורא.
על בסיס תיעוד של כאבי ראש ונתוני מזג האוויר באוהיו ובמיזורי, חוקרים גילו כי אנשים היו בסבירות גבוהה ב-28% לחוות מיגרנה בימים בהם הברק היכה בטווח של 40 קילומטרים מביתם.
החוקרים, מאוניברסיטת סינסנטי, היו מופתעים אך גם שמחים מתוצאות המחקר משום שזהו המחקר הראשון שהצביע על קשר בין ברקים למיגרנות.
מחקרים קודמים מצאו קשר בין מיגרנות ללחץ ברומטרי, לטמפרטורה וללחות, אך רוב המחקרים שבדקו את הקשר בין מזג האוויר למיגרנות, הסתמכו על תצפיות וגם לא תמיד לקחו בחשבון מצבי מזג אוויר, בלתי נראים, אחרים.
ממצאי המחקר פורסמו ב-Cephalalgia.
גלים אלקטרומגנטיים לצורך המחקר החדש, השתמשו החוקרים במידע שנאסף מחיישנים שעקבו אחר ברקים קרוב לסינסנטי, אוהיו, ומחיישנים ליד סנט לואיס שבמיזורי.
הם השתמשו גם ב"יומני כאב ראש" משני מחקרים קודמים, בהם 90 אנשים שסבלו ממיגרנות באזורים אלו דיווחו על כאבי הראש שלהם לאורך שישה חודשים.
לאחר שהשוו את נתוני מזג האוויר עם יומני כאבי הראש, גילו החוקרים כי ברקים בטווח של 40 קילומטרים מהבית היו קשורים לעלייה של 31% בסיכון לכל סוג של כאב ראש, ולעלייה של 28% בסיכון לכאבי ראש חמורים מסוג מיגרנה.
המשמעות, לדברי החוקרים, היא "תוספת" של 3-1 מקרים של מיגרנה בחודש לאדם.
הדרר בה הברק משפיע על הופעת המיגרנה לא ברורה למרות שההשערה היא שהגלים האלקטרומגנטיים והאוזון הנוצרים מהברק קשורים לכך. תיאוריה אחרת היא שכאשר סופות הרעמים משתוללות הן יוצרות נבגים אלרגנים בסביבה ואלו בעייתיים לאנשים מסוימים.
החוקרים לא טוענים כי הברקים גרמו למיגרנות, למרות שהשתמשו במודל ממוחשב כדי לקחת בחשבון שינויים מטאורולוגיים אחרים המתרחשים במהלך סופות רעמים.
מומחים ציינו כי למחקר מספר מגבלות ואחת מהן היא שגורמי הסיכון האינדיבידואליים לא נלקחו בחשבון.