עובדה ידועה היא כי טיפול באינסולין מיד עם אבחון מחלת הסוכרת, מביא לאיזון מטבולי ארוך טווח, מקטין את הסיכון להתפתחות סיבוכים מאוחרים בעיניים, בכליות ובכלי הדם.
מחקר מרכזי וחשוב בנושא שפורסם בינואר 2013 בירחון Diabetes Care בדק 1,606 מתבגרים וצעירים עם סוכרת מסוג 1 מיום אבחונם כסוכרתיים, ועד למשך של 36 חודשים. החולים חולקו לקבוצות שקיבלו טיפול אינטנסיבי באינסולין שכלל 4-3 זריקות ביום, למעלה מ-4 בדיקות דם עצמאיות ליום או שימוש במשאבת אינסולין. בנוסף, שתי קבוצות מטופלים טופלו גם הן באינסולין אך לא בצורה אינטנסיבית, ובדקו את רמות הסוכר בדם שלהם פחות משלוש פעמים ביום.
תוצאות המחקר הראו כי למעשה רק כ-51.7% מהחולים הסכימו לקבל את הטיפול האינטנסיבי באינסולין, ואכן הממצאים מעידים כי חולים אלו הם ששמרו לאורך כל תקופת המעקב על איזון יציב ברמות הסוכר בדם. רמת ה-HBA1C (רמת סוכר בדם ממוצעת ב-3-2 חודשים האחרונים) הבסיסית שלהם הייתה 7.6, וביום המעקב נשארה דומה, על 7.7. לעומת זאת, הקבוצות האחרות הראו עלייה בערכי הסוכר בדם, ורמה לא יציבה שהגיעה בממוצע בסוף המעקב ל-8.7-8.1.
מבט על אותם החולים שהסכימו לקבל את הטיפול האגרסיבי באינסולין, ואף התמידו בו, מראה כי מדובר בחולים צעירים יותר, ממשפחות מבוססות עם הכנסה גבוהה, חולים המקבלים את תמיכת המשפחה בהתמודדות עם המחלה ובטיפול בה, ובעלי ביטוח רפואי פרטי לצד הביטוח הבסיסי. מחקר זה מדגיש את הצורך להעניק לכל האנשים עם סוכרת מסוג 1 טיפול מקסימלי מיד עם אבחונם כסוכרתיים, על-מנת להביא לשיפור במצבם.
אפליית חולים על-רקע סוציו-אקונומי או על-רקע תמיכה משפחתית לא נאותה, תוביל לאיזון מטבולי לא טוב ותעלה את הסיכון להתפתחות סיבוכים מאוחרים, לצד ההוצאות הכספיות הרבות הכרוכות בכך.
