אורי בן-אשר סיים את תפקידו כמהנדס העיר ירושלים באוגוסט 1999, עשרה חודשים לפני הגשתה של תב"ע ד' של פרויקט
הולילנד. לאור זאת אמר (יום ה', 7.2.13) ש"ד, כי הוא חוזר בו מההתנגדות לתב"ע שייחס לבן-אשר. עם זאת עמד ש"ד על גירסתו, לפיה תב"ע ד' אושרה באמצעות תשלומי שוחד, שכן היא רוקנה מתוכן את תב"ע ג'.
לדברי ש"ד, גירסה זו מקבלת תימוכין מהחלטת הוועדה המחוזית בינואר 2012 להקפיא את הבנייה בפרויקט הולילנד. סניגוריתו של
אורי לופוליאנסקי, עו"ד
שלומית הראל-שוורץ, הודיעה שתגיש מסמכים אשר ילמדו שתב"ע ד' אושרה כחוק בידי כל הגורמים המעורבים. היא הראתה, כי ש"ד ועמיתיו ניהלו הליכי פרה-רולינג מול משרד הפנים ועיריית ירושלים כדי להחליט האם להגיש אותה לוועדה המקומית או לוועדה המחוזית, וכי התוכנית נבדקה לפרטיה בידי הגורמים המקצועיים בשני הגופים.
"איפה אולמרט ולופוליאנסקי? הכל עמד להיות מוכרע על-ידי הגורמים המקצועיים גרידא", טענה הראל-שוורץ. ש"ד: "פשוט מאוד, כשהבוס אומר תעשו אחרת אז עושים אחרת. אולמרט התנגד לבנייה בשיפולי ההר בתב"ע ג', ואז הפקידים פתאום אישרו את זה בתב"ע ד' בעקבות השוחד. יש הרבה דוגמאות כאלו: בתב"ע ד' אושר מגדל אחד מסיבי ביותר, לעומת שניים-שלושה בניינים בתב"ע ג'". הראל-שוורץ: "למה אולמרט, שלגירסתך מקבל שוחד עוד קודם, משנה רק עכשיו את דעתו?". ש"ד: "תשאלי אותו".
המדינה מסכימה שאושר כחוק השופט
דוד רוזן התערב בהגשת המסמכים בידי הראל-שוורץ: "המדינה מסכימה שתב"ע ד' עברה את כל הגורמים המוסמכים וקיבלה את כל האישורים כחוק. למה אני צריך לדון בזה?". הראל-שוורץ: "התביעה ביקשה להראות שדבריו והחלטותיו של לופוליאנסקי נבעו אך ורק מהשוחד שהוא קיבל". רוזן: "המדינה רצתה להראות שבסופו של דבר הבקשות של היזמים נתקבלו. אתם אומרים: יכול להיות, אבל הכל כחוק. השאלה שאני אצטרך להכריע היא האם שולם שוחד. אם לופוליאנסקי קיבל כספים כשהוא ממלא תפקיד ובמסגרת תפקידו, אז לא משנה אם הוא התנגד; מצבו לא טוב. כנ"ל של [אורי] שטרית".
הראל-שוורץ: "הייתה פה טענה מפורשת שהנושא הועבר לוועדה המקומית בגלל שוחד. אנחנו נראה שזה לא נכון, שזה היה בסמכותה לפי פרה-רולינג שנעשה מראש". רוזן: "מי החליט שזה יהיה בסמכות ועדה מקומית?". הסניגור, עו"ד
שי פינס: "החוק". רוזן: "מצוין. אתם מסמנים לכם מטרות ואתם נלחמים אני לא יודע על מה. הסניגורים יצרו מלאכת מחשבת שבעקבותיה המדינה מסכימה שהדיון בוועדה המקומית היה כחוק". התביעה: "לא טענו אחרת".
רוזן: "אותי מעניין דבר אחד: האם שולם כסף. אנשים יילכו לבית סוהר ולתקופות ארוכות, אם יוכח ששולם כסף. זירת המריבה לגבי תב"ע ד' היא אחת: כסף". התביעה: "והלכו לקראת היזמים". רוזן: "אנחנו לא נמצאים כאן בוועדת חקירה שבסוף מתייקים אותה, פה זה משפט פלילי. אם יוכח שהם קיבלו כסף - המסמכים לא מעניינים אותי, והם יילכו לכלא ולהרבה זמן. ואם לא יוכח שהם קיבלו כסף - גם אז המסמכים לא מעניינים אותי. הם לא יקבלו צל"שים, כי צל"שים נותנים בוועדות חקירה".
לשאול כל אדריכל רוזן לתביעה: "מה שאמרתי להם [להגנה] כבר אמרתי לכם. תתכנסו לעיקר במשפט הזה. אני יודעת שגב' [אביבה] חפץ [נוימן] כבר למדה את זה, שאם תעירו אותה בלילה היא תגיד לכם אם זו קרקע עירונית או קרקע חקלאית, וקשה לוותר על כל כך הרבה עבודה. אבל אני לא רוצה להתעורר בלילה ולהגיד את זה".
בחוזרה לחקירה הנגדית הראתה הראל-שוורץ, כי לופוליאנסקי קיבל את המלצות הדרג המקצועי בנוגע לתב"ע ד'. רוזן התערב ואמר, כי נציגי היזמים קיבלו מחצית מבקשותיהם, ואמר שמסמך זה דווקא מחזק את עמדת התביעה. "את באמת חושבת שכאשר משחדים מישהו, אז הוא לא קורא לגורמים המקצועיים? אי-אפשר אחרת", הוסיף. הוא העיר בציניות, כי החקירה הנגדית נמשכת בנקודה זו משום שכבר הוכנה ו"למה שרק אני אעבוד". ש"ד מצידו אמר, כי הוא מציע לשאול כל אדריכל האם ניתן היה להגיע בתוך חודשיים לתוכנית מאושרת, כפי שאירע.
לדברי הראל-שוורץ, טיפולו של משרד הפנים בפרויקט הולילנד לווה בצורה צמודה בידי מי שהייתה אז היועצת המשפטית של משרד הפנים, עו"ד שרית דנה (המשנה היוצאת ליועץ המשפטי לממשלה). היא גם הגישה את אישורו לתוכנית של מנכ"ל משרד הפנים דאז,
מרדכי מרדכי. ש"ד השיב, כי מקובל שתוכניות גדולות של ועדה מקומית מועברות גם לאישור פורמלי של שר הפנים, וכי יו"ר הוועדה המחוזית דאז,
מתי חותה, פטר אותה מאישור בוועדה זו.
רוזן הוסיף: "מותר לעובדי ציבור לקבל את עמדתם של יזמים, גם נגד דעתו של הדרג המקצועי, אם זו דעתם. להפך: אולי אלו שליחי הציבור הכי נאמנים. השאלה היא רק למה זה נעשה".
