ועדה מקומית לתכנון ובנייה רשאית להתנות היתר בנייה גם בהריסה של בנייה שנעשתה כחוק. כך קובע לראשונה (יום ג', 12.2.13) בית המשפט העליון.
השופט
יצחק עמית דן בפרשנותה של תקנה 16(א)(7) לתקנות התכנון והבנייה, המאפשרת להתנות את ההיתר ב"הריסתו של בניין אשר יש לו קשר עם העבודה המוצעת". לדעתו, "יש ליתן פרשנות רחבה לתקנה ואין להבחין בין בנייה חוקית לבלתי חוקית", וזאת משורה של נימוקים.
הראשון שבהם, אומר עמית, הוא "פשוטו של מקרא: התקנה נוקטת בלשון הרחבה 'הריסתו של בניין' מבלי להבחין בין בניין שנבנה על-פי היתר לבניין שלא נבנה בהיתר, כאשר הסייג היחיד הוא שהבניין שהריסתו היא תנאי למתן ההיתר, קשור לעבודה המוצעת. אין 'לחשוד' במחוקק המשנה שלא ידע להבחין בין מבנה שנבנה בהיתר לבין מבנה שלא נבנה בהיתר".
השני הוא תכליתה של התקנה: "מטרתם של התנאים היא להבטיח, בין היתר, ביצוע בטיחותי של העבודות, להתחשב באינטרס הציבורי, לשמור על המראה והאופי של הסביבה ועוד. הוועדה המקומית רשאית וחייבת להביא מטרות אלה נגד עיניה במסגרת שיקול דעתה, והגבלה של שיקול הדעת עלולה להחטיא את תכלית התקנה". רק סביר הוא, ממשיך עמית, שהוועדה תוכל להורות על הריסת בנייה חוקית, למשל אם היא אינה יכולה לשאת את תוספת הבנייה.
עמית מוסיף עוד נימוקים ומסכם: "אכן, יש בפרשנות זו כדי לפגוע בזכות הקניין של מבקש ההיתר, אך לא במידה העולה על הנדרש בהתחשב במכלול השיקולים של אינטרס הציבור והפרט". השופטת
דפנה ברק-ארז ציינה, כי קיים נימוק נוסף: "הוספה של יחידות דיור דה-פקטו לסביבה שלא נעשתה בה הכנה מתאימה לכך עשויה לפגוע באיכות החיים של כלל התושבים בה".
הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של רמי יובל על החלטת הוועדה המקומית בת"א, להורות לו להרוס גרם מדרגות שבנה כחוק אל גג ביתו, כתנאי למתן היתר לבניית קומה שנייה לבית. את מוסדות התכנון ייצגו עוה"ד נטע אורן ומאיה הוד.
