ניתוח נתונים חדש מראה כי ככל שהחשיפה של האישה לסוג מסוים של כימיקל נפוץ הנקרא PFCs גבוהה יותר, כך גבוה יותר הסיכון שלה לפתח אוסטיאוארתריטיס - שיגרון ניווני (מחלת מפרקים ניוונית).
החוקרים לא גילו סיכון דומה בקרב גברים בהקשר של כימיקלים אלו, הנמצאים כיום בכל דבר - מכלי בישול בעלי משטחים לא דביקים, דרך כלי אחסון ועד לשטיחים.
אוסטיאוארתריטיס, הסוג השכיח ביותר של דלקת פרקים שגרונית, גורם לכאב ולקשיות, ומעורבת בו התנוונות של הסחוס במפרקים.
עורכי המחקר הדגישו כי למרות שהחקירה שערכו זיהתה קשר משמעותי בין אוסטיאוארתריטיס לחשיפה לשני כימיקלים ספציפיים מסוג PFC - הידועים כ-PFOA ו-PFOS - נכון לעכשיו הממצאים יכולים רק לתאר את הקשר ולא להצביע על קשר של גורם ותוצאה.
יחד עם זאת, החוקרים זיהו קשר ברור וחזק בין חשיפה למרכיבים אלו לבין אוסטיאוארתריטיס, שהיא מחלה כרונית מכאיבה ביותר.
דאגה לבריאות הציבור ממצאים אלו תומכים בכמות לא מבוטלת של מידע המצביע על כך שכימיקלים מלאכותיים אלו מהווים סיבה לדאגה כשמדובר בבריאות הציבור. החשיפה ל-PFCs היא אוניברסלית, במיוחד לאור העובדה שהם מצויים במגוון מוצרים רב, כגון חומרי איטום לאריזות מזון, מוצרים עמידים למים וחומרים נוגדי כתמים בטקסטיל.
מחקר קודם שנעשה בתחום גילה קשר בין PFC לסיכון גבוה יותר להתחלה מוקדמת של גיל המעבר בנשים, לרמות גבוהות של כולסטרול LDL ("רע") בגברים ובנשים, ולירידה ביעילות חיסונים שגרתיים בקרב ילדים.
כדי לחקור את הקשר הפוטנציאלי בין PFC לאוסטיאוארתריטיס החוקרים בדקו נתונים לגבי חשיפה ל-PFOA ול-PFOS, שנאספו בין השנים 2003 ל-2008 דרך סקר לאומי. ניתוח הנתונים כלל יותר מ-4,000 גברים ונשים בני 84-20 שמידע על מצב האוסטיאוארתריטיס שלהם היה זמין.
צוות החוקרים גילה קשר משמעותי בין שכיחות המחלה לבין חשיפה ל-PFOA או ל-PFOS בקרב נשים אך לא בקרב גברים.
נשים שנחשפו לרמות הגבוהות ביותר של אחד מהכימיקלים היו בסיכון כמעט כפול לפתח אוסטיאוארתריטיס, בהשוואה לנשים שנחשפו לרמות הנמוכות ביותר.
הקשר בין הכימיקלים למחלה נמצא חזק יותר בקרב נשים צעירות (בנות 49-20) לעומת נשים מבוגרות (בין 84-50), אך לדברי החוקרים עדיין נדרש מחקר נוסף שיאשר את הממצאים.
למרות שהסיבה הביולוגית מאחורי הקשר הפוטנציאלי נותרה לא ברורה, החוקרים משערים כי לכימיקלים יש השפעה ניכרת במיוחד על האיזון ההורמונלי בקרב נשים. מערכת ההורמונים רגישה מאוד ויכולה להשתנות אפילו מחשיפה למינונים זעירים של כימיקלים המשבשים את פעולתה. תהליכים כמו דלקתיות ופגיעה בסחוס קשורים להורמונים ולכן קשורים גם הם לאוסטיאוארתריטיס.