בשנים האחרונות ניכרת הכבדה בעומס התיקים על מערכת המשפט, גם אם הכבדה זו אינה משתקפת בעלייה משמעותית בכמויות התיקים הנפתחים במערכת המשפט. זאת, משום שהתיקים הנפתחים הולכים ונעשים כבדים יותר. זוהי המסקנה המרכזית ממחקר בנושא משקלות תיקים, שערכה מחלקת המחקר של הרשות השופטת בראשותה של ד"ר קרן וינשל-מרגל. משקלות התיקים הם כלי חשוב במדידת העומס המוטל על המערכת כולה ולחלוקתו בין ערכאות ושופטים.
משקל התיק נועד לבחון את העומס שהוא מטיל על המערכת, באמצעות מדידת זמן העבודה השיפוטי הדרוש לטיפול בו - הן באירועים באולם (שמיעת ראיות וסיכומים) והן באירועים מחוצה לו (לימוד התיק וכתיבת פסק דין). ככל שבתיקים מסוג מסוים מתרחשים בממוצע יותר אירועים, והאירועים הם מורכבים יותר, כך זמן הטיפול השיפוטי המושקע בהם יהיה רב יותר ומשקלם גבוה יותר.
לפיכך, משקלות התיקים הם פונקציה של שני משתנים: מספר האירועים המתרחשים בממוצע בסוג תיק ומורכבות האירועים מבחינת הזמן השיפוטי הממוצע הנדרש לטיפול באירוע. השילוב בין מספר האירועים הממוצע בסוג תיק ואודות הזמן השיפוטי הממוצע הנדרש לטיפול בכל אחד מאירועי התיק,מניב את נוסחת החישוב על פיה נבנו משקלות התיקים.
סוג התיק לו חושב המשקל הגבוה ביותר (1,826) הוא תיקי פשיעה חמורה הנידונים בבתי המשפט המחוזיים (תיקי אונס ורצח). המשקל הנמוך ביותר (1) חושב לתיקי צווי חיפוש, כניסה וצווים אחרים בהליכי מעצרים בבתי משפט השלום. המשמעות היא, שתיק פשיעה חמורה, הנידון בהרכב של שלושה שופטים, מטיל בממוצע על מערכת המשפט עומס עבודה שיפוטי השווה לזה שמטילים 1,826 תיקי צווים בבתי משפט השלום. דוגמה נוספת היא היחס בין עומס העבודה בתיקי תביעות קטנות בבתי משפט השלום - להם חושב משקל 21 - לעומס העבודה בתיקי סכסוכים קיבוציים בבתי הדין האזוריים לעבודה - שמשקלם 398. מכאן, שעומס העבודה בתיק סכסוכים קיבוציים אחד שווה בממוצע לעומס העבודה שב-19 תיקי תביעות קטנות בבתי משפט השלום.
תמונת פיזור העומסים במערכת המשפט מצביעה על פער גדול בין נתוני כמויות התיקים לנתוני עומסים. הפער בולט במיוחד בבתי המשפט המחוזיים. למרות שתיקים בהליכים אזרחיים בבתי המשפט המחוזיים (כערכאה דיונית) מהווים רק 1% ממספר התיקים שנסגרו במערכת המשפט, עומס העבודה שהם מטילים הוא כבד בהרבה - 8%. לעומת זאת, תיקים בהליכי מעצרים בבתי משפט השלום מהווים 21% ממספר התיקים ורק 3% מעומס העבודה במערכת המשפט.
ככלל, זמן הטיפול בהליכים בבתי המשפט המחוזיים גבוה יותר מאשר בהליכים בבתי הדין האיזוריים לעבודה, וזמן הטיפול בהליכים בבתי הדין האיזוריים לעבודה גבוה מזמן הטיפול בהליכים בבתי משפט השלום. הפער בין זמני הטיפול בהליכים מערכאות שונות בא לידי ביטוי באירועי ההכנה, הדיון והכתיבה.
מבלי להתחשב בהליכי מעצרים (בשל אופיים הנבדל), נמצא כי כ-15% מתיקי בתי המשפט מסתיימים בפסק דין שניתן לאחר מחלוקת. תיקים בערכאת המחוזי מסתיימים בכתיבת פסק דין במחלוקת בשיעור גבוה בהרבה (40%) מתיקים בערכאת השלום ובתי הדין האיזוריים לעבודה (12% ו-21% בהתאמה). בנוסף נמצא, כי כתיבת פסק דין לאחר מחלוקת צורכת את מרב הזמן השיפוטי כמעט בכל סוגי התיקים (יותר מזמן הכנת התיק לקראת דיון וזמן המוקדש לדיונים באולם).
תהליך יצירת המדד ארך למעלה משנה וכלל תכנון וביצוע של ארבעה מערכי מחקר שונים, תוך שימוש בשיטת מחקר המשלבת את הערכותיהם וניסיונם של שופטים מערכאות ותחומי משפט שונים יחד עם נתוני מחשוב ועיבודים סטטיסטיים. 88 שופטים מכהנים לקחו חלק פעיל בקביעת משקלות התיקים. במהלך בניית מדד המשקלות נחשף ונוצר מידע רב ומקיף על אופיים של ההליכים המשפטיים וכן על הזמן השיפוטי המושקע בסוגי התיקים השונים על פני שלושת מימדי העבודה העיקריים: לימוד והכנת תיקים; דיונים באולם; וכתיבת החלטות. לדברי וינשל-מרגל, רבים מהממצאים עולים בקנה אחד עם "תחושות בטן" שונות בנוגע להליכים משפטיים.
לדברי הנהלת בתי המשפט, המדד מהווה כלי עזר ניהולי פוטנציאלי המאפשר קבלת תמונה משקפת של פיזור העומסים בערכאות השונות, במחוזות השיפוט, בבתי המשפט ובתחומי המשפט השונים. בכך יוכלו משקלות התיקים לשמש את מנהלי המערכת בקבלת החלטות בדבר מינוי ושיבוץ שופטים, רשמים או עוזרים משפטיים על-פי הצרכים המשתקפים מעומסי התיקים, וכן בפעולות לוויסות עומסים באמצעות העברת תיקים בין בתי משפט. כמו-כן, משקלות התיקים יוכלו לסייע בבחינת הצורך בתקני שיפוט נוספים, בניסוח כללי הקצאת תיקים ובאיתור אתגרים ניהוליים עתידיים. לבסוף, המדד יאפשר התייחסות חדשה לשאלות נורמטיביות בדבר אופן הטיפול והזמן השיפוטי המושקע כיום בתיקים.
