ככלל אין להתנות הגשת ערעור על שומה בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה של המדינה, אך אין להימנע מכך כליל במקרים המתאימים. כך סבור שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מגן אלטוביה, המטפל בחלק ניכר מתיקי המיסים החשובים המגיעים לבית המשפט.
אלטוביה אומר כי צודקת רשות המיסים כאשר היא אומרת, שעליה להקדיש זמן ועבודה למענה על ערעור - אותם ניתן היה להקדיש לתיקים אחרים. "הקופה הציבורית אינה הפקר, ובמקרים שבהם לא יוכל המבקש [פקיד השומה] להיפרע על הוצאותיו המשפטיות, יבוא הדבר על חשבון הציבור הכללי, אשר יממן בכך מכיסו את ערעורה של המערערת", מוסיף אלטוביה.
לדעת אלטוביה, כאשר מדובר בערעור בעל השלכות רוחב, שגם למדינה יש עניין בבירורו, תפחת הנטייה לחייב את הנישום בהפקדת ערבות. ואילו כאשר מדובר בערעור הנוגע לדל"ת אמותיו של אותו נישום - למשל בסוגייה שכבר הוכרעה בפסיקה או ערעור בשאלות עובדתיות בלבד - אין מקום להטיל על הציבור להשתתף במימון הדיון בו.
אלטוביה החליט לחייב את חברת תות אירופה, המיוצגת בידי עו"ד שגיב בר-שלום ממשרד דורון-טיקוצקי-צדרבוים, להפקיד ערבות של 25,000 שקל כתנאי לדיון בערעורה על שומה לשנת 2005 שהוציא לה פקיד שומה ת"א 4. הוא קבע, כי את הערבות יפקיד צד שלישי בעל יכולת, לאור העובדה שמדובר בחברת אחזקות אשר לפי רישומי פקיד השומה היא נעדרת נכסים. את פקיד השומה ייצגה עו"ד גלית פואה.
