עו"ד ד"ר יוסי שגב ישלם לשלטונות מע"מ למעלה מ-3 מיליון שקל, בגין שכר טירחה שקיבל ואשר אותו הציג כדיבידנד. כך קבעה (12.2.13) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דניה קרת-מאיר.
מדובר ב-19 מיליון שקל שקיבל שגב בשנת 2005 מקניון מול הים באילת. מנהל מע"מ טען, כי מדובר בחלק משכר הטירחה עליו סיכם שגב עם בעלי הקניון עוד בשנת 1988, וכי סכום זה אינו אלא תשלום חד-פעמי במקום תשלומים עתידיים שהגיעו לשגב.
שגב טען, כי מדובר בדיבידנד שחילקה מול הים לבעלי מניותיה. לדבריו, הוא סיכם בשנת 1988 ששכרו יהיה 5% מן הדיבידנד שתחלק מול הים, בשנת 1991 העביר את הזכות לחברת עורכי הדין שגב אחזקות, ובשנת 1996 העביר אותה לחברת ד"ר י' שגב ושות'. בשל סכסוך בין בעלי המניות במול הים, הוסיף שגב, הוא המחה את זכותו לקבלת הדיבידנד לחברת אופק רכסים השקעות ופיתוח.
החלטתה של קרת-מאיר מתבססת על פסק דין בערעור קודם של שגב, בו נקבע שאין לראות את הסכם שכר הטירחה ככזה אשר העניק לו זכות חד-פעמית בתאגיד, אלא כהתחייבות כספית של מול הים לשלם לו שכר טירחה בהתקיים תנאים מסוימים. עוד ציינה, כי נשיא בית המשפט העליון דאז,
אהרן ברק, קבע שהסכם שכר הטירחה אינו מוגבל בזמן. אותה מסכת עובדתית מתקיימת במקרה הנדון, היא אומרת.
מתיישב עם ההסכם והדוחות "אין ספק כי מקורו של התקבול הוא בהסכם שכר הטירחה, כפי שעולה בבירור מהסכם אופק", קובעת קרת-מאיר לאור נוסחו של ההסכם בין שגב לחברת אופק. "המסקנה בדבר היות מקור התקבול הסכם שכר טירחה עולה גם בקנה אחד עם האמור בדוחות הכספיים של חברת שגב לשנת המס 2006".
עוד אומרת קרת-מאיר, כי מקובלת עליה עמדת מנהל מע"מ, לפיה מדובר בהמרת שכר הטירחה לתשלום אחד. היא מדגישה, כי הקובע לצורכי מס הוא המהות האמיתית של העסקה ולא הכותרת שנתנו לה הצדדים. "לכן, העובדה שהסכם אופק הגדיר את התשלום כהמחאת זכויות לקבל דיבידנדים, אין בה כדי לשנות את המהות האמיתית של התשלום".
לדברי קרת-מאיר, הסבריו של שגב לגבי צורת רישום התקבול אינם סבירים בעיניה. היא חייבה את שגב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את המדינה ייצגה עו"ד אורית וינשטיין.