שיעורי התעסוקה של כלל האוכלוסיה בישראל עלו מאז ראשית שנות ה-2000, אך בקרב קבוצות הגיל של בני ה-55 עד גיל הפרישה הרשמי, העלייה הייתה גבוהה יותר מאשר בקרב אנשים בגילאי העבודה העיקריים. כך עולה (יום ב', 4.3.13) מפרסום קטע בנושא התעסוקה והשכר בטרם פרישה, שנלקח מתוך דוח בנק ישראל לשנת 2012 שיפורסם בקרוב.
עם זאת, שיעורים אלה נותרו נמוכים בהשוואה לקבוצות גיל צעירות יותר: אצל נשים השיעורים נמוכים יותר בעשור החיים החמישי, ואצל גברים - בעשור השישי. גם הממוצע של שעות העבודה נמוך יותר בקרב המבוגרים, ועורכי המחקר קובעים כי ייתכן שמאפיינים אלה מצביעים על כך שהזיקה לשוק העבודה הולכת ופוחתת עם הגיל. הם מוסיפים כי ייתכן שתמונה זו משקפת הבדלים בין צעירים למבוגרים מבחינת התכונות וההיסטוריה התעסוקתית, ולכן חשוב לבחון אותה ישירות ביחס למצבם של אותם עובדים בגיל מבוגר.
עוד מצא המחקר, כי בקרב גברים המועסקים המתקרבים לגיל הפרישה, שיעור הממשיכים לעבוד אינו נופל מהשיעור בקרב המועסקים הנמצאים בראשית שנות ה-40 שלהם. עורכי המחקר מסייגים מעט את הנתונים וקובעים כי ייתכן שהיעדר ההבדלים בשרידות נובע מכך שבקבוצות הגיל הצעירות יותר עובדים אולי הופכים משכירים לעצמאים ויותר עובדים יוצאים לנסיעות עבודה ממושכות בחו"ל. כמו-כן, ייתכן גם שהמועסקים בקבוצות המבוגרות הם עובדים "חזקים" יותר ולכן הם שורדים בתעסוקה לאורך שנים. אצל נשים, לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בשיעורי השרידות בין קבוצות הגיל השונות והדבר יכול לנבוע גם מכך שהנשים הצעירות יוצאות זמנית מתעסוקה לחופשות לידה או כדי לטפל בילדים.
בדיקת השינוי השולי משנה לשנה בשכר של העובדים הממשיכים, הצעירים והמבוגרים, לפי קבוצות של מגדר ושכר, גילתה כי אצל בעלי השכר הבינוני והגבוה שנמצאים שנים ספורות לפני הפרישה, השינוי השולי בשכר נמוך במקצת מזה המאפיין את הצעירים המצויים בראשית שנות ה-40 שלהם, כעשרים שנים לפחות לפני גיל הפרישה. אצל בעלי השכר הנמוך, שיעורי השינוי בשכר המבוגרים נמוכים בהשוואה לצעירים. עם זאת, גם בקבוצה זו שיעורי השינוי בשכר (הממוצע לחודש) הם חיוביים. ממצאים אלה מלמדים כי לא ניכרת ירידה בשכר בשנות העבודה שלפני הפרישה, ועבור מרבית השכירים מגמת ההתפתחות של שכר המבוגרים דומה לזו של הצעירים.
