פסק דין של בית המשפט העליון, לו שותפים שניים מהשופטים שידונו בערעור בפרשת אולמרט, מאותת על הכיוון בו מפרש כיום בית המשפט את עבירת הפרת האמונים.
אהוד אולמרט זוכה מעבירה זו בפרשת טלנסקי, וזהו הפרק המרכזי בערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.
פסק הדין נכתב בידי השופטת
עדנה ארבל, שאינה חברה בהרכב שידון בערעור. השופט
עוזי פוגלמן, החבר בהרכב, הסכים לו במלואו. השופט
ניל הנדל, גם הוא חבר בהרכב, הסכים לפסק הדין בציינו שמדובר בהסכמה נקודתית בנסיבות העניין.
בית המשפט העליון שב ומאמץ את ההלכות שנקבעו בידי הרוב בהרכב מורחב בפרשת
שמעון שבס: "מעשה 'הפוגע בציבור' הוא כזה הפוגע באופן מהותי באחד משלושת הערכים המוגנים בעבירה זו: אמון הציבור בעובדי הציבור; טוהר המידות של פקידי הציבור; או תקינות פעילות המינהל הציבורי. ערכים אלו כשלעצמם זוכים להגנת המחוקק בעבירה דנן, כך שמעשה שמעצם טיבו יש בו כדי להביא, פוטנציאלית, לפגיעה באחד מהם - ייתפס ברשתה של העבירה".
עוד אומרת ארבל, כי "על הפגיעה להיות מהותית. לא כל פגיעה שהיא בערך זה תגבש עבירה פלילית, אלא יכול שתהא עבירה משמעתית או מינהלתית בלבד. פגיעה מהותית עשויה לנבוע מרצון עובד הציבור לקדם את ענייניו האישיים, את ענייניהם של אחרים, או אף את רצונו לקדם את אינטרס הציבור. וכך נאמר בפרשת שבס בעניין זה: 'אכן, סטייה מן השורה אינה מוצדקת גם אם היא נובעת מרצון לקדם את אינטרס הציבור'". אמירה זו ניתן להחיל במישרין על פרשת טלנסקי, בה פעל אולמרט כדי לקיים את ענייניו של
משה טלנסקי שגייס עבורו מאות אלפי דולרים.
כך גם ניתן לראות את המשך דבריה של ארבל: "בית משפט זה קבע לא אחת שעל-מנת שמעשה יעלה כדי הרשעה בעבירת המירמה והפרת אמונים, יש להראות שבמעשי עובד הציבור קיים 'פן מחמיר נוסף'. פן זה אינו כולל רשימה סגורה של קווים מנחים לזיהויו, אלא תלוי בסיווג הפרטני של הפסול הקיים במעשי עובד הציבור. כך, למשל, ואולי בעיקר, נקבע כי כשהפסול במעשה עובד הציבור טמון בהיות עובד הציבור פועל כשהוא מצוי בניגוד עניינים".
עוד עומדת ארבל על היסוד הנפשי של עבירת הפרת האמונים - מודעות או לכל הפחות עצימת עיניים. היא קובעת, שכאשר עובד הציבור מודע ליסוד העובדתי-פיזי של מעשיו ולמשמעותם הכלכלית - די בכך כדי להרשיעו בעבירה זו. גם את דבריה של ארבל בהמשך ניתן להשליך על פרשת טלנסקי, תוך החלפת השמות:
"המערערת כשלה מלעמוד בסטנדרט המצופה ממנה, הקלה ראש בחובותיה כלפי קופת הציבור, וכלפי עיקרון השוויון - והעניקה לנישום הספציפי הקלה שנישומים אחרים לא היו זוכים לה. לכך יש להוסיף את ההיכרות האישית הקיימת בין המערערת לבין נאור, שגם אם החלה רק בעת האירועים המתוארים, הרי שיש בה כדי לצבוע את האירועים באור חמור באשר ליסוד הנפשי על בסיסו פעלה המערערת לטובת נאור".
הדברים כלולים בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורה של אילנה שמשון, לשעבר עובדת בכירה במשרדי מס הכנסה בירושלים, על הרשעתה בקבלת דבר במירמה, ניסיון לקבל דבר במירמה, מירמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. שמשון הורשעה בידי השופט
נעם סולברג (כיום בעליון) בגין הטבות שנתנה לשני נישומים שהכירה אישית, אם כי זוכתה מרוב האישומים נגדה. היא נדונה לשישה חודשי עבודות שירות או 75 ימי מאסר ולקנס של 15,000 שקל.
