שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מיכל ברק-נבו, הרשיעה (יום א', 10.3.13) בצורה נדירה שני נאשמים במתן עדות כוזבת, לאחר שחזרו בעדויותיהם בהליך קודם על תצהירים כוזבים שהגישו לבית המשפט.
זכאי סמיונוב זייף חוזים לפיהם מכר לו כביכול יצחק גלעדי שתי דירות ברחוב פילון בתל אביב, ומשה מילט חתם כעד על ה"חוזים". כמו-כן, זייפו השניים תצהירים לאימות חתימותיהם, שכביכול נחתמו בפני עורך דין, וסמיונוב זייף מסמך נוסף ששימש אותו לבקשת פטור מאגרת בית משפט. את כל אלו הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו סמיונוב הוא בעלי הדירות. לאחר שהתברר שהתצהירים לא נחתמו בפני אותו עורך דין, הורתה השופטת
ענת ברון להגיש תצהירים חדשים - והשניים חתמו עליהם שוב, בפני עורך דין אחר, ביודעם שתוכנם כוזב. לבסוף העידו סמיונוב ומילט בפני ברון וחזרו על טענותיהם הכוזבות.
ברון דחתה את תביעתו של סמיונוב, ובעקבות זאת הוגש נגדו ונגד מילט כתב אישום שייחס להם עדות כוזבת בהליך שיפוטי, קשירת קשר לביצוע פשע, בידוי ראיות, עשיית מעשה שנועד להכשיל הליך שיפוטי, זיוף מסמכים ועוד. המדינה גם טענה, כי מעשיהם נעשו בנסיבות מחמירות, לנוכח התעוזה, העובדה שכוונו נגד בית המשפט והיותו של גלעדי כבן 90.
ברק-נבו הרשיעה את סמיונוב ומילט בכל העבירות שיוחסו להם, לאחר ששבה וקבעה שמעולם לא נחתם חוזה בין סמיונוב לבין גלעדי. אומנם היו סתירות והשמטות בעדותו של גלעדי, אומרת ברק-נבו, אך יש לייחס אותן רק לגילו המתקדם, והן לא היו בליבת עדותו. היא מצאה תימוכין לגירסתו של גלעדי בעדויות ובמסמכים שהוגשו לה, כגון אי-רישום הדירות בטאבו והעדר כל סימן לכך שסמיונוב שילם תמורתן. במקביל קבעה ברק-נבו שעדויותיהם של סמיונוב ומילט היו חסרות היגיון וסתרו זו את זו, וכל אחד מהם אף סתר את עצמו.
המדינה יוצגה בידי עו"ד מוריה גרין, את סמיונוב ייצג עו"ד דן באומן, ואת מילט - עו"ד ארז נוריאלי.
