יוסי אולמרט הכחיש בחקירתו שקיבל משמואל דכנר 500,000 שקל בשנת 2002 - ואישר זאת רק לאחר שהחוקרים הראו לו שהדבר ידוע להם. גם לאחר שאישר את קבלת הכספים, לא ידע אולמרט תחילה למסור פרטים על אירוע זה, למרות שמדובר היה בסכום משמעותי מאוד מבחינתו, אשר כיסה מחצית מחובותיו באותה עת. רק כאשר התברר לו שהחוקרים יודעים יותר ויותר פרטים, אמר אולמרט שהוא נזכר בהם.
בין היתר, לא זכר אולמרט תחילה את הסכום, ורק לאחר מכן אישר שמדובר היה במאות אלפי שקלים, ואמר שאינו מתווכח עם רב-פקד איריס ברק שציינה את הסכום המדויק. הוא לא זכר האם דכנר נתן לו צ'קים וכמה צ'קים, ורק לאחר מכן אמר שמדובר היה במספר צ'קים דחויים. הוא גם לא זכר היכן התקיימה פגישתם, אך לאחר מכן אמר שהיה זה ככל הנראה בבית קפה בתיאטרון הבימה בתל אביב. "אני מנסה לרענן את זכרוני. כן, כן, אני נזכר", שב ואמר כאשר אישר פרטים אלו ואחרים.
זכר תרומה מ-1996 אולמרט זכר כבר בראשית החקירה, כי בשנת 1996 קיבל מדכנר תרומה של 6,000 שקל בעת שהתמודד בפריימריז בליכוד. לדבריו, את הקשר בינו לבין דכנר יצר אחיו,
אהוד אולמרט, אשר תמך בו בקמפיין זה, ודכנר אמר לו במפורש שהתרומה ניתנת לבקשתו של אהוד. "מאז לא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו", אמר מספר פעמים, לפני שאישר שקיבל ממנו את הכספים ב-2002.
עוד אישר אולמרט בראשית החקירה בנושא זה, כי הוא מיודד עם אברהם נתן - לשעבר נציב שירות המדינה, שהועסק באותה עת בידי דכנר. לדבריו, נתן עצמו העביר לו כמה אלפי שקלים מצד שלישי כאשר החלו קשייו הכספיים. אולמרט טען, כי אינו זוכר את שמו של אותו אדם, אלא רק שהיה זה מישהו לו היו קשרים עסקיים עם נתן - אך עמד על כך שלא היה זה דכנר. בהמשך החקירה העלה אולמרט את האפשרות שהיה זה נתן שמסר לדכנר על קשייו, אם כי הדגיש שאינו יודע זאת בוודאות.
אולמרט עמד לאורך עדותו על כך שאהוד לא הזכיר בפניו מעולם את השם דכנר למעט בבחירות 1996, וכי אהוד לא ידע על היקף חובותיו עד קיץ 2004 - שנה וחצי לאחר שדכנר העביר לו את הצ'קים. אולמרט גם הכחיש בכל תוקף את האפשרות, כי הוא ואהוד סיכמו שדכנר יסייע לו. "אהוד מעולם לא אמר לי מילה וחצי מילה ורבע מילה על כך שהוא פועל מאחורי גבי כדי לפרוע את חובותי", הדגיש. אולמרט הסביר, כי אם היה דכנר פועל בשמו של אהוד, היה האחרון מגיב בכעס עצום: "הייתי מתקשר לאהוד, והוא היה צועק וצורח עלי וזורק אותי מכל המדרגות".
"דכנר חשב לקדם אינטרסים" עוד אמר אולמרט, כי מעולם לא העביר כסף כלשהו לאהוד, בוודאי לא מתוך הכסף שקיבל מדכנר. לדבריו, הוא השתמש בכסף זה כדי לכסות חובות לוחצים - אם כי שב ואישר שהוא ומשפחתו חיו אז מעל ליכולתם והכסף מדכנר איפשר לו לשמור על העמדת הפנים לפיה הכל תקין.
עם זאת אמר אולמרט, כי אינו יכול להוציא מכלל אפשרות שאהוד דיבר עם נתן או עם דכנר, בהסבירו שאין לו דרך לדעת מה עלה בשיחות כאלו. "זה בהחלט הגיוני שהוא [אהוד] אמר לו [לדכנר], אבל אני לא יודע על כך", הוסיף. לדבריו, הוא הסכים לקחת את הכסף בלא לשאול שאלות, משום שהיה נתון בלחצים קשים מאוד ובמצב איום ונורא.
החוקרים שאלו מספר פעמים מדוע לדעתו של אולמרט סייע לו דכנר. תחילה השיב שאין לו הסבר, ואמר שעליהם לשאול את דכנר, אך לאחר מכן אמר: "זו לבטח לא הייתה גמילות חסדים. מר דכנר חשב שזה יקדם את האינטרסים שלו, שאינני יודע מה היו, לתת לי את הכסף. אני לא יכולתי לדעת מה היה האינטרס שלו ולא שאלתי אותו".
"לא רציתי לשאול" בהמשך נשאל אולמרט מדוע סייעו לו גם דכנר וגם
משה טלנסקי - שני אנשים שלדבריו לא הכיר, אך היו קשורים לאהוד. הוא השיב: "זה הגיוני להניח - ובשביל זה לא צריך תואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון - שהם רצו להשתמש בי כדי למצוא חן בעיני אחי, ואם אכן כך היה, הם ודאי סיפרו לו על כך. אני לא ידעתי. אני לא יכול להוציא את זה מכלל אפשרות. אני לא יכול להיות בטוח לגבי מה שאינני יודע; אני יכול רק לנחש/לשער".
סוכן ה-FBI תומס מלווי שאל: "בוא לא ננחש. כאשר עזבת את הפגישה עם דכנר, כאשר יצאת מבית הקפה, כאשר קיבלת את הכסף - מה עלה בדעתך לגבי הסיבה שנתנו לך את הכסף?". אולמרט השיב: "ההנחה שלי הייתה, היה לי הגיוני להניח שהם רצו למצוא חן בעיני אחי, אבל באותה עת לא ידעתי את זה ואני גם לא יודע את זה כעת". איש הפרקליטות האמריקנית, ג'יימס מקגוורן, שאל: "ולא רצית לשאול?". אולמרט: "לא רציתי לשאול".
לדברי אולמרט, הוא יוצא מתוך הנחה שאנשים רבים ביקשו להשתמש בו כמנוף ליחסיהם עם אהוד. "מה אני יכול לעשות? אני לא יכול למחוק את עצמי מהעולם כדי להבטיח שלא יקרה שום דבר שיופנה נגדי, אם אנשים רוצים למצוא חן בעיני אחי. הייתי שם. הייתי בסביבה. אני יכול להיות בטוח, שאנשים חשבו [שמעשיהם יעזרו להם] למצוא חן בעיני אחי".
