עו"ד
דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, טוענת כי המדינה מתקשה בפיקוח על כספי התמיכה הממשלתיים ותוהה שמא הגיעה העת לעבור שלב בתחום הסדרת התמיכות הממשלתיות. הדברים נאמרו אתמול (ב', 11.3.13) בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז לאתיקה, שנערך בירושלים, לרגל 20 שנה לחוק יסודות התקציב.
באירוע השתתפו בין השאר גם שופט בית המשפט העליון בדימוס פרופ'
יצחק זמיר; עו"ד דוידה לחמן מסר; פרופ' סוזי נבות; עורכי הדין
אמנון דה-הרטוך וגלעד ברנע; פרופ'
מרדכי קרמניצר והח"כים
מיקי לוי, בועז טופורובסקי ושמעון סולומון מסיעת יש עתיד.
"אולי הגיע הזמן לעבור לחוק הקצאה שוויונית של משאבים, או לעבור ממצב של מבחני תמיכה למצב של הסדרה ראשונית ושל חקיקת חוקים בתחומי תוכן שונים, שיעניקו תמיכה לתחומים שהממשלה והכנסת ימצאו כחשובים", אמרה זילבר.
כדוגמה הביאה את "חוק הקולנוע". לדבריה, קשה לפקח על התחום - מנגנון הבקרה הפקידותי מוגבל ביכולותיו, היועץ המשפטי לממשלה נתון תחת עומס רב, וגופים כמבקר המדינה ובית המשפט העליון מוסרים את ביקורתם בדיעבד. "צריך אנשים שיהיו מאוד מתעניינים ובעלי אג'נדות ודרך לפצח את הביורוקרטיה האדירה שנוצרה כאן", הסבירה. "לי יש תחביב - אני פקידה גאה, מעניין אותי חקר של מנגנונים ביורוקרטיים. זה נשמע משעמם, אבל מעניין לראות את המנגנון הביורוקרטי שצמח כאן במשך השנים - למשל הפטור שניתן לבחורי ישיבות משירות צבאי, איך הוא צמח מ-400 פטורים בתקופת בן-גוריון לעשרות אלפים כיום. הכספים הייחודיים הם דוגמה לאותה תופעה - משהו שהתחיל בקטן וצמח לכדי תעשיה".
עו"ד דידי לחמן-מסר טענה כי שרים ונבחרי ציבור אחרים משתמשים ביועציהם המשפטיים כדי להכשיר משפטית שרצים פוליטיים. "אם הממשלה קובעת את תקציב המדינה, איך זה שלכל משרד ממשלתי יש שקית של כסף שהוא רשאי לחלק או לתרום בתחומי משרדו לפי קריטריונים שהוא יכול לתפור באמצעות מכונת זינגר וייעוץ משפטי מתאים?... המערכת המשפטית יצרה מסגרת הולמת תחת עיקרון השוויון, ובתוך המסגרת הזאת יכולים שרים יצירתיים ורשויות מקומיות לקבוע בתוך מסגרת פעולתם מבחני תמיכה שישרתו את התעדוף שהם רוצים בתחום שבו הם פועלים... אם אנחנו מדברים על שקיפות - השקיפות היא לא בקריטריונים, אלא במניעים לבחור בקריטריונים".
"קידום העניין - רק באמצעות שקיפות" ח"כ
מיקי רוזנטל (העבודה): "הפתרון הוא בניית אמון ציבורי בנבחרים, רק ככה באמת נוכל לפתור את הבעיה, ולא בפסיקות של בית משפט שבסופו של דבר מכות את הפוליטיקאים ומנמיכות אותם... בעיקרון, הפוליטיקאי לא מחפש את רעתנו, אם נקלף את הציניות והזדון - לא כל הפוליטיקאים מנסים רק להיטיב עם מקורביהם, יש כאלה שרוצים לעשות שלכל הציבור יהיה טוב. לכן אני אומר שזה שיח חשוב, אבל הוא לא יקדם את העניין. מה שיקדם את העניין הוא קודם כל שקיפות". ח"כ רוזנטל הוסיף כי הוא חושש מעירוב בין כספים ציבוריים וכספים ממקורות עסקיים, "כי לציבור אין מי שיגן עליו". עוד אמר: "צריך לחזק את הסקטור הציבורי, להפוך אותו לדבר הכי סקסי בעולם, ורק משם יגיעו הפתרונות".
ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) אמרה: "הפוליטיקאים זכו בחשדנות בזכות. המצב הבלתי נסבל שבו פוליטיקאים - ולא משנה אם זה ראש עיר או שר - קובעים למי לתת תמיכה בלי קריטריונים, זו שחיתות פוליטית חסרת בושה". עם זאת, סייגה: "ברגע שאת מגלה את סדר היום הפוליטי שלך, והוא גלוי ושקוף - הרי זה יותר מלגיטימי שבבני-ברק יתנו את התמיכות לכוללים, ובהרצליה לתיאטרון".
ח"כ מיקי לוי, עמיתה לסיעה, קרא גם הוא להחלת שקיפות: "אמון הציבור בנבחרי הציבור לא יירכש על-ידי תקציב התמיכות, אלא משקיפות". ח"כ בועז טופורובסקי, גם הוא מסיעת יש עתיד, הוסיף: "אסור להגיע למצב של עודף פקידוּת, שתקבע לנו גם את המדיניות וגם את אופן החלוקה. אסור שהייעוץ יהפוך לקבלת החלטות". עמיתם לסיעה ח"כ שמעון סולומון אמר כי הדרג הפוליטי בישראל ראוי ליחס חשדני. "כשאמרתי לאבא שלי שאני הולך לפוליטיקה, הוא חשב שאני הולך לגנוב. אני חושב שהתדמית הזו הורווחה ביושר", ציין.
פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הציע לבדוק כיצד נקבעות התמיכות הממשלתיות במדינות שאליהן ראוי שתידמה ישראל. "אם אין סעיפים כאלה, הייתי מבקש מהשופטים שימצאו טעמים לעקור את השרצים מהשיטה שלנו - ושלא יכשירו אותם". בהמשך דבריו ביקש פרופ' קרמניצר להזכיר: "הכנסת היא לא הריבון - הציבור של האזרחיות והאזרחים הוא הריבון היחיד... שקיפות היא דבר נפלא, אבל במקום שיש לאנשים מה להסתיר, לא תהיה שקיפות".
