כתב האישום נגד
דן כהן עוסק בשתי פרשות שוחד לכאורה, בהן היה מעורב לטענת המדינה כאשר שימש כדירקטור בחברת החשמל וכיו"ר ועדת הנכסים של החברה, בשנות ה-90. מדובר ברכש טורבינות גז מחברת סימנס וברכישת קרקע מצפון לתחנת הכוח באשדוד מידי חברת רוגוזין במחירים מופקעים.
בשנת 2002 רכשה חברת החשמל שלוש טורבינות גז מסוג מחזור גז משולב מחברת סימנס, לאחר שזו זכתה במכרז. ב-2003 רכשה חברת החשמל עוד שתי יחידות מחברת סימנס ללא מכרז. עלות כל טורבינה נאמדת ב-100 מיליון אירו, אך שתיים מהן נותרו ללא שימוש.
בשנת 2003 החלה חקירתו של כהן כעד ביחס לעסקות שונות שבוצעו ע"י סימנס. החשד היה, כי מנכ"ל סימנס ישראל דאז העביר עשרות מיליוני שקלים לבכירים בחברת החשמל, ובין היתר לכהן, תמורת קידום רכישתן של שתי טורבינות גז. מחומר החקירה עלה, כי כהן לא היה היחיד שקיבל שוחד, אם כי כתב האישום הוגש רק נגדו.
סימנס הודתה בנפרד, בהליכים שהתקיימו באירופה, בתשלום שוחד לגורמים בישראל - כחלק מתשלומי שוחד בהיקפי ענק שלה ברחבי העולם. תנועת אומ"ץ ציינה בעתירה שהגישה בזמנו לבג"ץ, כי כהן מואשם בקבלת 4 מיליון דולר מסימנס, בעוד החברה הודתה ששילמה בישראל 20 מיליון דולר.
המדינה ציינה בתשובתה לבג"ץ את "מורכבות התיק ואת העובדה שהחשוד העיקרי בתיק אינו בארץ, ועל כן הם [המשטרה והפרקליטוות] בוחנים את האפשרויות העומדות לרשותם". המדינה נמנעה מלפרט את ההליכים שבדעתה לנקוט, אך זאת משיקולי חקירה ובנימוק שפרסומם עלול לפגוע באינטרס הציבורי. לאור זאת, דחה בג"ץ על הסף את העתירה שביקשה להורות למדינה לחקור גם מעורבים אחרים. נראה שכעת תידרש שוב המדינה לבחון האם יש מקום להגיש כתבי אישום נגד מעורבים נוספים, למרות הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות הנטענות.
