"בקיצור, כשהסנגור שואל אותך יותר נוח לך להשיב. בשלב הראשון כששואלים אותך, אתה לא עונה לעניין, וכשהסנגור שואל - אתה ישר מבין ועונה בחיוב". כך אמר (7.3.13) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן, לתמיר קדישי, שהיה סמנכ"ל הכספים של תעשיות מלח. קדישי משמש כיום כסמנכ"ל הכספים של חיפה כימיקלים.
קדישי העיד בנוגע לתשלומים לשמואל דכנר ולגורמים אחרים סביב הפשרת קרקעותיה של תעשיות מלח, תשלומים שלטענת התביעה שימשו בחלקם הגדול ככיסוי לתשלומי שוחד. כמו-כן העיד על האישור בדירקטוריון להוצאת 500,000 דולר ללובינג וקידום בנושא הקרקעות, ועל העדר הרישום של אישור זה בפרוטוקול הרשמי אלא רק בפרוטוקול מאוחר יותר.
רוזן הירבה לחקור את קדישי ולמתוח ביקורת על תשובותיו המתחמקות. כך למשל אמר לו: "אתה שם לב שאין מחלוקת בין הצדדים ובטח אני לא חולק על זה שאתה אדם הרבה יותר מאינטליגנטי, אתה אדם ברמות הגבוהות ביותר שבתי המשפט מכירים, וכל פעם צריך לחזור על השאלה ולעיתים קרובות אתה עונה תשובות שלא שאלו אותך. האם זה במקרה או שאני צריך להסיק מזה משהו? כי כששואלים אדם על א' והוא עונה ב', זאת גם תשובה". בנקודה אחרת אמר רוזן: "אני שואל אותך שאלה ואתה עונה לי משהו שנחמד להשיב?".
מיליונים ללא חוזים קדישי אישר, כי חברת ש.א.ד שבבעלות שמואל דכנר קיבלה 1.3 מיליון שקל ללא חוזה התקשרות. תחילה אמר שאינו זוכר תשלומים נוספים בהיקפים כאלו ללא חוזה, אך בחקירה הנגדית טען שגורמים רבים שעסקו בהפשרה קיבלו תשלומים של מיליוני שקלים ללא חוזים. ביניהם מנה את
אריה דרעי, עו"ד אבי דרכסלר, עו"ד נעמי וייל, האדריכל שמאי אסיף ומשרדי עורכי הדין כספי, צדוק וראב"ד. התביעה העירה, כי דרכסלר העיד שהיה לו סיכום בעל-פה עם החברה. קדישי טען בחקירה הנגדית, כי לא היה לו קשר לכל אותם ספקים משום שלא עסק בהפשרת הקרקעות, כשם שלא עסק בנושאים מרכזיים נוספים, כגון הדיבידנדים שקיבלה תעשיות מלח מ
בנק הפועלים.
לדברי קדישי, הוא לא בדק מיהי ש.א.ד ומהם השירותים שהיא מספקת לתעשיות מלח, שכן היו"ר
דני דנקנר הוא שאישר את התשלומים. בהמשך אמר, כי לא היה צורך בבדיקה משום שהיה אישור של הדירקטוריון למסגרת ההתקשרות לצורך קידום ההפשרה. התביעה ציינה, כי האישור ניתן לאחר שבוצעו תשלומים במאות אלפי שקלים. רוזן העיר, כי שמה של ש.א.ד לא הוזכר בדירקטוריון, וקדישי אמר שלא אמר שהשם הספציפי הוזכר.
רוזן שאל: "אני בדרך כלל יודע מהניסיון המועט שלי שאלה שחותמים, בטח חתימה שנייה, לא תמיד יודעים על מה הם חותמים, הם סומכים על הגורמים המקצועיים, דהיינו אנשי הנהלת חשבונות ובטח החשב, שבודק ומביא להם את השיק לחתימה. אבל שאנשי מקצוע אומרים: אני סומך על אלה שחותמים ולכן אני לא יודע, זה דבר חדש בשבילי. ולכן השאלה שלי: האם אני באמת למדתי היום משהו חדש?". קדישי השיב, שהוא נוהג לבדוק גם כאשר הוא החותם השני.
התובע, עו"ד יוני תדמור, שאל את קדישי מה שאל את דנקנר לגבי השירותים שהעניקה ש.א.ד לתעשיות מלח. קדישי השיב: "לא שאלתי את דני דנקנר מה השירות, זה לא היה תפקידי ולא שאלתי אותו".
"אולי ניתן להבין שלא הייתה החלטה" קדישי נחקר גם על תשלומים של 600 שקל לרו"ח שלומי בן-עמרה, קרוב משפחתו של
מאיר רבין. לדבריו, הוא לא קיבל מבן-עמרה חוות דעת כלשהן ולא ידוע לו שהחברה קיבלה כאלו. רוזן העיר, שאילו הוא היה יועץ משפטי של חברה והיה רואה שהיא מתקשרת עם עו"ד חיצוני - היה נפגע; לכן תהה רוזן, מדוע לא שאל קדישי מדוע התקשרה תעשיות מלח עם רו"ח חיצוני. קדישי הגיב באומרו, כי שאל ונאמר לו שיש אישור של הדירקטוריון להתקשרות זו הקשורה להפשרת הקרקעות, אם כי אינו זוכר מי אמר לו זאת.
בהתייחסו לפרוטוקול אמר קדישי, כי הנוסח שלו הלך והתגבש במספר טיוטות, כפי שהיה נהוג תמיד. הוא הכחיש את האפשרות שהנושא כלל לא הוצג בדירקטוריון ושאזכורו בפרוטוקול היה כוזב. סניגורו של דנקנר, עו"ד יוסי בנקל, שאל: "לאף אחד מכם, בזמן אמת, לא היה ספק שהדירקטוריון אישר את התקציב ואת הפעילות הזאת?". קדישי אישר זאת.
רוזן ציין, כי בנוסח המעודכן ביותר של הפרוטוקול לא נאמר שהתקבלה החלטה אלא רק שנמסר לדירקטוריון דיווח. קדישי: "אני אומר שאם נצמדים דווקנית לאיך שזה כתוב, אולי ניתן להבין שלא נתקבלה החלטה, אבל נתקבלה החלטה, אף אחד לא טען שלא נתקבלה החלטה. אם מישהו היה בא ואומר שההחלטה כמו שהיא רשומה לא משקפת, במובן שזה החלטה, אז היינו מתקנים את זה טכנית".
"אתה מאשר את דברי התביעה" בהמשך אישר קדישי שהוא היה הגורם היחיד שיכול היה לתקן את הפרוטוקול בנקודה זו. רוזן הגיב: "הגירסה של התביעה מאוד פשוטה. היא אומרת: זה הכל פברוק, זייפתם פרוטוקול, הלכתם והמצאתם. עכשיו אתה תומך בגירסה שלה, אתה אומר: אנחנו גיבשנו נוסח. כלומר, בלי שאתה רוצה, אתה מאשר את הדברים שלה".
קדישי השיב: "אדוני, אני מתאר איך הגענו לנוסח של הפרוטוקול שאותו אנחנו רוצים להביא בפני הדירקטוריון ולאשר אותו. להבנתי שתי גישות או שתי דרכים מקובלות, אפשר לתמלל בהקלטה ואז זה ממש מילה במילה, כל מה שנאמר בישיבה נכנס לתוך הפרוטוקול, ואז אין כאן שאלה. בשיטה שעבדנו בתעשיות מלח, וגם בהרבה מקומות אחרים, לא מתמללים, אלא מישהו רושם את הפרוטוקול, במקרה הזה זה היועץ המשפטי של החברה, במקרה הזה ז'אנה [קמיליאן], וכמובן שעצם הכתיבה שלו לא אומרת שזה מה שהיה במדויק או מלא וכו'. על-מנת להשיג את הנוסח שאומרים זה מה שהיה בישיבה, ואת זה נביא בפני הדירקטורים, ולמי שיש הערה כמובן ההערה הזאת תיכלל גם כן בנוסח המתוקן. זה התהליך שאותו אני מתאר".
