בג"ץ: לא יורחבו סמכויות ביה"ד הרבני

בית המשפט העליון קובע (יום ד', 20.3.13), כי אין לשנות מן ההלכה הקיימת, ולפיה לבית הדין הרבני אין סמכות אוטומטית לדון בענייני מזונות הנובעים מהסכם גירושין שאושר ללא דיון. ההחלטה התקבלה בהרכב של שבעה שופטים בראשות הנשיא אשר גרוניס, ואת פסק הדין העיקרי כתבה המשנה לנשיא, מרים נאור. בית הדין הרבני הגדול קבע, כי על בית הדין האיזורי לדון בבקשתו של גבר להפחית את תשלום המזונות בגין בנו, בטענה שמצבו הכלכלי הורע. זאת, לאחר שהסכם הגירושין בינו לבין אשתו לשעבר אושר בידי בית הדין ללא דיון ובלא שנקבעו בו ענייני המזונות. בית הדין הרבני הגדול סבר, כי המזונות הם חלק מהגירושין ולכן יש לו "סמכות נמשכת" לדון בהם. בג"ץ הפך החלטה זו, בהתערבות נדירה בהחלטות בית הדין הרבני. נאור אומרת, כי ההלכה הקיימת בבית המשפט העליון קובעת, ש"סמכות נמשכת" קיימת רק במקום בו התקיים דיון לגופם של דברים והתקבלו החלטות. במקרה כזה, אכן יש לבית הדין את הסמכות לדון בטענות כגון שינוי נסיבות. ואולם, במקום בו לא התקיים דיון והאישור היה טכני-רשמי בלבד, אין לבית הדין סמכות נמשכת והסמכות מצויה בידי בית המשפט למשפחה. נאור מנמקת את עמדתה בכך שהסמכות הנמשכת נוצרת כאשר בית הדין "דן ופסק" בעניין שלפניו. אישור ללא דיון, היא אומרת, אינו נכנס בגדר "דן ופסק". לדעת נאור, מתן סמכות שכזו לבית הדין עלול להחריף את מירוץ הסמכויות הקיים ממילא בינו לבין בית המשפט למשפחה ולהרבות מחלוקות בעת הגירושין. עוד היא סבורה, שהדבר יפגע באינטרסים של הילדים, שאינם מהווים צד להליך הגירושין, ולכן יש להקפיד שיתקיים במידת הצורך דיון פרטני בעניינם. השופטים אליקים רובינשטיין וניל הנדל מציינים בשולי הסכמתם עם נאור, כי הגיעה העת שהמחוקק יתן את דעתו "על שאלת סמכויותיו של בית הדין וישקול האם נכון יהיה להרחיבן ככל שהדבר נוגע לשאלות הרכושיות המתעוררות בהליכי גירושין על בסיס הסכמת הצדדים". השופט סלים ג'ובראן עומד בדבריו באריכות על יחסי דת ומדינה, תוך שהוא מצטט הן מדברי הרמב"ם והן - באופן נדיר מאוד בפסיקה בישראל - מדברי האפיפיור פאולוס השישי וממקורות האיסלאם. גם גרוניס והשופטות עדנה ארבל ואסתר חיות הצטרפו לפסק דינה של נאור. את האישה ייצגו עוה"ד נילי גרינברג ורחלי ירדן, את הבעל ייצגה עו"ד טליה רם, ואת בית הדין הרבני - עו"ד הרב שמעון יעקובי.