שפירא: אני מנסה לשקם את משרד המבקר

ביקורת הדדית חסרת תקדים בחריפותה בין מבקר המדינה, יוסף שפירא, לבין קודמו, מיכה לינדנשטראוס. שפירא תוקף את תפקודו ומדיניותו של לינדנשטראוס בראיון לידיעות אחרונות, וקודמו מגיב בביקורת קשה לא פחות. בראיון לנחום ברנע וטובה צימוקי אומר שפירא, כי יש מי שכינה את שמצא בכניסתו לתפקידו "אדמה חרוכה", אם כי הוא אינו אוהב ביטוי זה. הוא מציין, כי בשבע שנותיו של לינדנשטראוס כיהנו במשרד המבקר עשרה מנכ"לים וממלאי-מקום מנכ"ל, נוצרו מחנאות ומריבות פנימיות בין החטיבות, היו עיכובים בגיוס כוח אדם וכתוצאה מכך גויסו עובדים פחות טובים. "אני מתמודד עם ירושה לא פשוטה. אנחנו מנסים לשקם עכשיו את מה שהיה פה", הוא אומר. "המבקר לא צריך להיכנס לכל נישה שמישהו מפתה אותו להיכנס אליה", קובע שפירא, ומוסיף: "לא הכל בקיר" - על משקל "הכל שפיט". כך למשל, הוא סירב לעסוק במערכת היחסים בין השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', לבין המפכ"ל, יוחנן דנינו: "אני לא אפתח בפרשת הרפז ב'. הם לא מסתדרים? שיילכו לגישור או שימצאו מישהו שיתווך ביניהם".

"לא להטיל אימה על מבוקרים"

לדברי שפירא, "לינדנשטראוס העניק לעצמו את החרות להיכנס לשדות שאני לא הייתי נכנס אליהם", כגון פרשת המשט הטורקי או התאבדותו של בן זיגייר (נושא לגביו אמר לינדנשטראוס שיש מקום לבדיקה של המבקר). בהקשר זה מעיר שפירא, כי הראיון בו השיא לו לינדנשטראוס עצות היה חסר תקדים, והוא עצמו לא ינהג כך גם סיום כהונתו. הוא גם ציין, כי בניגוד לקודמו שהתראיין עוד לפני שנכנס לתפקיד - הוא עצמו המתין תשעה חודשים לראיון הראשון. שפירא גם מתנגד נחרצות ל"אחריות המיוחדת" שהטיל לינדנשטראוס על יובל שטייניץ ואלי ישי באסון הכרמל: "היה כאן ניסיון של המבקר להביא להדחתם של שרים - דבר שאיננו בסמכותו. לא תפקידי לפטר אנשים ולא תפקידי לקחת סמכויות שאינן בחוק. להלך אימה על מבוקרים הוא צעד לא בריא למינהל תקין, מכיוון שאם אתה פוגע בבעל תפקיד כמו שר - הוא ייכנס למגננה ויחליט שמוטב לו לא לעשות מאשר לעשות. זה דבר שעלול לגרום לשיתוק". ברנע וצימוקי שאלו כיצד, אם כך, יגרום שפירא למבוקרים לתקן ליקויים. הוא השיב, כי יבצע דוחות מעקב שניסוחם יחריף ככל שהליקויים לא יתוקנו, יפעל באמצעות ועדת הכנסת לביקורת המדינה והוא מצפה גם מהתקשורת לנהל מעקב אחרי המתרחש.

"בפסקי הדין שלי יש הרבה שיניים"

עוד אומר שפירא, כי לא אהב את החוק שאיפשר ללינדנשטראוס לסיים את דוח הרפז, ומציין שבסופו של דבר - לינדנשטראוס לא השלים דוח זה. שפירא מגלה, כי למרות שהוא חתום על הדוח, קשה לו לומר שהוא שלם איתו לחלוטין. לדעתו, המשטרה הייתה צריכה לנהל "חקירה מהירה ונמרצת", וגם כעת היא הגוף שצריך לחקור את הפרשה ולא מצ"ח. בנקודה אחת שותף שפירא ללינדנשטראוס - בביקורת על התנהלותו בפרשה של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהיה צריך להחליט מידע איזו חקירה יש לנהל. בנוגע לתפיסתו העקרונית, אומר שפירא לברנע וצימוקי: "הביקורת צריכה להתמקד בנושאים שמעניינים את רוב הציבור ונוגעים לו אישית. נושאים שיש בהם חשש לעבירות פליליות עוברים ממילא משולחן המבקר לשולחן היועץ המשפטי לממשלה. נכון שפרשיות עושות כותרות, אבל אין להן השפעה מיידית על החיים במדינה ועל האזרח הפשוט. לאוכלוסיות החלשות אין מגן. הן נשחקות בגלגלי הביורוקרטיה או סובלות מהזנחת הרשויות. עליהן צריך להגן". לדעת שפירא, התחום של מבקר המדינה איננו פלילים אלא טוהר המידות. הוא מציין, כי עבודתו של לינדנשטראוס הניבה רק שלושה כתבי אישום נגד אישי ציבור (אברהם הירשזון ופרשות טלנסקי ומרכז ההשקעות של אהוד אולמרט), בעוד הוא כבר העביר ליועץ המשפטי עשרה מקרים שהעלו חשד לפלילים. הוא מדגיש: "הטיעון שנבחרתי משום שאני רך יותר, חסר שיניים, נעים הליכות, אין לו על מה לסמוך. בפסקי הדין שלי יש הרבה שיניים".

"העברתי את המתנות למחסן"

שפירא מתנגד גם לנסיעותיו הרבות של לינדנשטראוס לחו"ל: "אני לא מחפש נסיעות ולא ראווה. אני משתדל לא לצאת מהארץ. עם כניסתי לתפקיד מצאתי בחדר הישיבות שורה של ארונות מלאים מתנות [שקיבל לינדנשטראוס ברחבי העולם]. העברתי את המתנות למחסן. נשארה ויטרינה אחת". עוד התייחס שפירא להחלפת היועץ לענייני שחיתות במשרדו, נחום לוי. לדבריו, מדובר באחת משש משרות אמון, והוא החליף את לוי רק לאחר שהתברר שאין ביניהם כימיה. עוד אומר שפירא, כי לוי עסק במעט נושאים והתמקד בפרשת "ביביטורס", למרות שהמחלקה המשפטית של המשרד סברה שאין טעם לעסוק בנסיעותיו של בנימין נתניהו כאשר היה חבר כנסת. הוא מגלה, כי וינשטיין צריך להחליט האם לבצע חיקור דין בחו"ל בפרשה, ומשרד המבקר ממתין מזה חודשיים להחלטה. בנוגע לתוכניותיו אומר שפירא, כי ברצונו להנהיג תרבות חדשה במינהל הציבורי, תוך הרחבת ההגנה לחושפי שחיתויות. במשרד עצמו "תהיה גישה יצירתית, חדשנית, לא מרובעת"; מערכת המחשב תשודרג, המשרד ייכנס לעידן המדיה החדשה, הדוחות יהיו קצרים יותר ומהירים יותר, מי שישתף פעולה יזכה לשבחים בדוחות. הוא גם מגלה, כי הטיל על עוזרו, דודי נהיר, לבדוק פסקי דין בבג"ץ ובבתי המשפט המחוזיים בשלוש השנים האחרונות ולראות האם ליקויים עליהם הצביעו בתי המשפט תוקנו.

"השכבות החלשות נפגעות מבזבוז ממשלתי"

נקודתית אומר שפירא, כי הוא יבדוק את טיפולה של רשות המיסים במגזר הערבי ובמגזר החרדי, וגם מעיר שלדעתו יש ניגוד עניינים בפעילותו של גוף כגון הרשות להגבלים שגם מפקחת וגם מעמידה לדין. הוא גם מותח ביקורת על כוונת בנק ישראל לשפץ את משרדיו ב-177 מיליון שקל, בעוד בניית משרדיו החדשים של המבקר עולה 150 מיליון שקל. "כאשר הממשלה מבזבזת כסף, מי נפגע? השכבות החלשות. הרי לא יקצצו בביטחון או במשטרה, אלא בתקציבים לאוכלוסיות שאין להן כוח". שפירא גם יוזם שינויים בחוק מבקר המדינה. הוא מבקש שהמבקר יהיה "נציב זכויות האדם בישראל", כך שתהיה לו סמכות להעביר ליועץ המשפטי מקרים בהם יש חשד לפלילים בשל פגיעה בזכויות האזרח, ולפרסם מדי שנה דוח בנושא. התיקונים גם יכללו את הרחבת ההגנה על חושפי שחיתויות והחרפת הצעדים כלפי מי שאינו משתף פעולה עם משרד המבקר. שפירא מגלה, כי בדוח החריף שלו על הנעשה באוניברסיטת בר-אילן הופעלו עליו לחצים כבדים. "סוללת עורכי דין מהשורה הראשונה נפגשו אתי וביקשו הקלות למבוקרים. האוניברסיטה הוציאה קרוב למיליון שקל על עורכי הדין שהגנו עליה בפני. הם טעו בי. הם חשבו שאם קיבלתי אותם והקשבתי להם, סימן שיקבלו הנחות. איש לא קיבל הנחות - גם לא יעקב נאמן, שהיה יו"ר חבר הנאמנים". בנושא יחסי הון-שלטון אומר שפירא: "טייקון איננה מילה גסה. הטייקונים מספקים מקומות עבודה ומניעים את גלגלי המשק. הבעיה היא ניצול לרעה של ההון וקשריו עם השלטון. אני מצפה מטייקונים שיקחו אחריות - שלא יפגעו בציבור באמצעות תספורות ושלא ישקיעו את כספו של הציבור בחו"ל. אם אתה פטריוט, תהיה פטריוט עד הסוף".