מירוץ ההתיישנות לפיצוי בגין הפקעת קרקע לצרכים ציבוריים יחל לכל המאוחר ביום בו תפסה הרשות המפקיעה את החזקה בקרקע. כך קובע בית המשפט העליון (21.3.13) בהרכב של שבעה שופטים. ההלכה תיכנס לתוקפה בעוד שלוש שנים.
ביהמ"ש העליון קיים דיון נוסף בסוגייה זו, לאחר שבשנת 2006 נחלקו הדעות בין השופטים
מישאל חשין,
אשר גרוניס ו
עדנה ארבל בשאלה מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות. הערעור שהביא לדיון הוגש בשנת 2003, כך שנדרשו עשר שנים לגיבוש ההלכה בנושא חשוב זה.
"קשה לי ההבחנה" את חוות הדעת הראשונה בדיון הנוסף כתבה המשנה לנשיא,
מרים נאור, אשר בסופו של דבר נותרה בודדת בעמדתה. נאור סבורה, כי להפקעות יש דין התיישנות מיוחד, ולפיו כל עוד לא הפקידה הרשות את הפיצויים בקופת בית המשפט - לא חלה התיישנות. משמעות עמדתה של נאור היא, כי ניתן לכאורה להגיש תביעת פיצויים גם עשרות שנים לאחר ההפקעה, אם כי היא אומרת שניתן לסייג זאת באמצעות כללי השיהוי.
יתר השופטים הקדישו תחילה מקום לדחיית עמדתה העקרונית של נאור. השופטת
אסתר חיות אומרת, כי לא ניתן להוציא את נושא ההפקעה - או כל נושא אחר - מתחולת דיני ההתיישנות בלא קביעה מפורשת בחוק, וזו אינה קיימת במקרה זה. גרוניס אומר בקצרה, כי מסגרת הדיון הנוסף היא אך ורק בשאלה שנותרה במחלוקת - מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות - ולא בשאלה שכבר הוכרעה בפסק הדין המקורי, ולפיו קיימת התיישנות.
השופטת עדנה ארבל תוהה: "קשה לי ההבחנה לפיה כאשר מדובר בפעולה בלתי חוקית לחלוטין (כגון מאסר בלתי חוקי) יחולו דיני ההתיישנות, בעוד שכאשר מדובר בפעולה שחוקיותה תלויה בפיצויים לא נחיל את דיני ההתיישנות? כיצד יכולות תכליות דיני ההתיישנות להתיישב עם הבחנה זו?". עוד היא אומרת, כי גם התכלית שבדיני הפיצויים אינה עולה בקנה אחד עם גישתה של נאור.
לא יצור כלאיים השופט
סלים ג'ובראן אומר, כי ביסוד פסיקתה של נאור עומדת ההנחה, כי פיצויי הפקעה הם יצור כלאיים המצוי בין המשפט האזרחי והמשפט הציבורי - אך אין הוא מקבל גישה זו. "בחינת ההצדקות הנורמטיביות לתקופת ההתיישנות השונה החלה על מקרקעין ועל תביעות אחרות מובילה למסקנה כי ראוי להחיל את חוק התיישנות על הזכות לפיצויים בגין הפקעה", אומר ג'ובראן.
גרוניס חוזר על עמדתו בפסק הדין המקורי, ולפיה ההתיישנות תחל בעת תפיסת החזקה, והוא מנמק: "אם יקדם מועד תשלום הפיצויים למועד מסירת החזקה במקרקעין, עלול להיווצר מצב בו בעל המקרקעין יסרב למסור את החזקה על-אף שקיבל כבר את פיצויי ההפקעה. בנסיבות אלה עלולה הרשות להידרש לנקוט הליך של סילוק יד נגד הבעלים, לאחר ששילמה את הפיצויים".
השופט
עוזי פוגלמן סבור גם הוא שאין מקום להוציא את פיצויי ההפקעה ממתחם ההתיישנות. הוא גם מצטרף לעמדתו של גרוניס, ולפיה יש להחיל את ההלכה החדשה רק על הליכים עתידיים: "לו הייתה להלכה דנן תחולה רטרואקטיבית - וזהו הכלל כשנפסקת הלכה חדשה המשנה מהלכה קודמת - היו נשללות באחת זכויותיהם של כל הפרטים שלא הגישו תביעה לפיצויי הפקעה תוך שבע שנים ממועד נטילת החזקה (כפוף לחריגים המנויים בחוק ההתיישנות). לתוצאה כזו הייתי מתקשה להסכים". השופט
חנן מלצר הצטרף לגישה זו.
בנושא תחולת ההלכה, קובע בית המשפט העליון, כאמור, כי היא תיכנס לתוקף בעוד שלוש שנים. "משמע, ההלכה לא תחול על תובענות לפיצויי הפקעה התלויות ועומדות לעת הזו ושטרם ניתן בהן פסק דין חלוט. כמו-כן, ההלכה לא תחול אף לגבי תובענות שתוגשנה בשלוש השנים הבאות. עם זאת, הנתבעים בתובענות שההלכה החדשה לא תחול לגביהן כאמור, רשאים להעלות כנגד התובענות טענת שיהוי".
עזבונו של אדוארד ארידור, שהמחלוקת בעניינו הביאה לדיון, יוצג בידי עו"ד משה קמר. עיריית פתח תקוה, אשר הפקיעה את הקרקע, יוצגה בידי עו"ד רונית אלפר. את היועץ המשפטי לממשלה, אשר תמך בעמדתו של גרוניס שהתקבלה לבסוף, ייצג עו"ד משה גולן.
