ראשון הנואמים - נשיא המדינה
שמעון פרס. לדבריו, השואה לא תשקע בחורהּ הפעור של ההיסטוריה. "היא כאן עימנו. לוהטת, ממשית".
הוא התייחס לכך שעדיין לא הצליחו להגיע לשמותיהם של רבים מן הנספים. ביד ושם מקווים כי יצליחו בעוד שנים אחדות להגיע לחמישה מיליון. פרס: "עדיין חסרים מיליוני שמות. של הורים וילדים, של קהילות יהודיות שלמות שחרבו ונמוגו. אין תחליף לתרבות, לערכים, לכישרונות העילויים, שהיו ואינם. הם כפצע פתוח. לא נפסיק לחפש אחרי כל שביב מידע, אחרי שם שלא זוהה, אחרי תמונה שטושטשה".
בהמשך נאומו, דיבר הנשיא על כך שבעולם לא הפיקו לקחים ואמר: "לבושתנו, נותרו כאלה שלא למדו דבר. צעירים גלוחי ראש. אנשי מדע כביכול חנוטים בחליפות מדומות. כן! נותרו עדיין שוכחי שואה, ומכחישי שואה".
לקח נוסף אותו רואה הנשיא בשואה הוא מיגור העבדות. "כשאני שומע את ארבעת המילים: let my people go, אני חש שוב ושוב שמסע היציאה מבית העבדים, המסע שהחל בו עמנו, טרם פסק. ואסור שייפסק. עד אשר תחוסל העבדות על כל צורותיה. בכל מקום, בכל מצב".
לקראת סיום נאומו התייחס פרס ללקח הישראלי מהשואה: "מי שמתעלם מאיום בשואה לעם אחד, חייב לדעת שאיום בשואה על עם אחר מהווה איום בשואה על כל העמים...הגיעה העת. ולא תמיד הקפדנו להאזין לדפיקות ליבם. למזונם. לבריאותם. הגיע עת התיקון. ההיסטוריה של השואה אינה רק לקח מהעבר, היא גם מורה נבוכים לעתיד. שנדע לעמוד על נפשנו מול סכנות וליירט אותן מבעוד מועד. שנוכל להישען על עצמנו. לשמור על מורשתנו המוסרית שעמדה גם במצבים בלתי אפשריים".
